כלי חמדה שמות קפח

גור ארי' הקשה דלמה לי' קרא דוכל ערל לא יאכל בו תיפוק לי' מק"ו דמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח א"כ מכ"ש מילת עצמו שמעכבתו מלאכול בפסח ותירץ משום דאין עונשין מן הדין עיי"ש. והנה לכאורה קושייתו תמוה הא זה שמילת עבדיו מעכב היינו רק כשיכול למולו אבל אם חולה ואינו יכול למולו פשיטא דאינו מעכבו מאכילת פסח כמו שנראה פשטות הגמרא יבמות (דף ע"א) וא"כ צריך קרא לערל שמתו אחיו מחמת מילה דלא יאכל בפסח ונראה דכוונת המהר"ל ז"ל באמת על דברי רש"י ז"ל הנ"ל דלמה צריך רש"י ז"ל להביא ראי' דערל ע"כ שמתו אחיו מחמת מילה דאל"כ היינו בן נכר שהוא קשה כיון דהוא רק מומר לעבירה אחת ואמאי לא כתב רש"י ז"ל בפשיטות דאי נימא דאינו רוצה לימול ה"ה ק"ו ממילת עבדיו וע"ז תירץ המהר"ל מצד אין עונשין מן הדין לכן צריך רש"י ז"ל לומר דהוא בכלל ב"נ וזה מוכרח בכוונת המהר"ל ז"ל

ומעתה זה דוקא א"נ דרש"י ז"ל בא להכריח על פסח דורות דג"כ ערל שמתו אחיו מחמת מילה פסול בפסח משא"כ א"נ דכוונת רש"י ז"ל רק על פסח מצרים הדרא לדוכתא קושית המהר"ל ז"ל. ואין לומר דאין עונשין מה"ד הא כ"כ הפוסקים דבב"נ עונשין מן הדין וא"כ הרי איכא ק"ו ממילת עבדיו וע"כ דרש"י ז"ל קאי על פסח דורות וא"כ הדרא לדוכתא קושית המזרחי ז"ל. ובלא"ה י"ל דהמזרחי לשיטתו יפה הקשה על רש"י ז"ל דהנה באמת צ"ע על רש"י ז"ל דמנ"ל להכריח מכח קושי' זו דמיירי בערל שמתו אחיו מחמת מילה דילמא מיירי הקרא במי שמתיירא מלימול שדואג שימות עיד"ז אבל אינו מומר לערלות וא"כ אינו בן נכר וצ"ל דרש"י ז"ל ס"ל כיון דאמרה תוה"ק שצריך שימול את עצמו והוא אינו רוצה לימול את עצמו אפי' אם הוא מחמת יראה הוי בכלל ב"נ לכן הכריח מזה דאפי' אם פטור מן הדין ממילה ג"כ אסור בפסח ומעתה זה דוקא אי נימא דקאי על פסח דורות משא"כ אי נימא דקאי על פסח מצרים הדרא לדוכתא קושית רש"י ז"ל הא כל ערל הוא בכלל ב"נ ואין לומר דמיירי שמתו אחיו מחמת מילה לפמ"ש הר"א מזרחי ז"ל בפרשת שמות דבב"נ שלא נאמר וחי בהם ג"כ במקום סכנה צריך לימול את עצמו וא"כ קודם מתן תורה אפי' אם מתו אחיו מחמת מילה מחויב למול א"ע וא"כ עדיין קשה למ"ל קרא שאסור בפסח הא הוא בכלל ב"נ ומה בכך שמתו אחיו מחמת מילה וא"כ ע"כ דקאי רש"י ז"ל על פסח דורות דלאחר מתן תורה שנאמרה וחי בהם ערל שמתו אחיו מחמת מילה פטור מלימול וא"כ יפה הקשה הרא"ם ז"ל דא"כ מנ"ל דקאי על ערל שמתו אחיו מחמת מילה ואי דבלא"ה הוי בכלל ב"נ ז"א הא לאחר מתן תורה הוי רק מומר לדבר אחד ואינו מומר לכל התורה כולה ועיין בחולין (דף ד' ע"ב) מבואר בגמ' דמומר לערלות הוי רק מומר לדבר אחד ואינו מומר לכה"ת וא"כ קושית המזרחי עצומה על דברי רש"י ז"ל ועיי"ש שכתב באמת דרש"י ז"ל ס"ל דמומר לדבר אחד פסול לאכילת פסח אע"ג שאינו מומר לכה"ת כולה

ה) אמנם מה שנלענ"ד בדעת רש"י ז"ל דאע"ג דקיי"ל דמומר לדבר אחד ל"ה מומר לכה"ת וגם לפסח כשר מ"מ זה דוקא אם בעת שאוכל הפסח אינו מומר ואינו עובר אז העבירה אמרינן אע"ג דהוחזק לדבר אחד מ"מ אינו מומר לכה"ת וכשר לפסח אמנם אם בעת עשיית או אכילת הפסח הוא מומר לעבירה זו בפועל ס"ל לרש"י ז"ל דפסול מפסח כיון דעתה בשעה זו נתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ה"ה בכלל ב"נ אע"ג דלא הוי מומר לכל התורה ומעתה במומר לערלות כיון דגם עתה בשעת אכילת הפסח והוא ערל הרי עובר עבירה זו בפועל שהוא ערל ואינו רוצה לימול את עצמו ה"ה בכלל ב"נ ופסול לפסח ועיין בתשו' נפש חי' למורי הגז"ל חלק אהע"ז סי' כ"ז שהביא בשם