כלי חמדה שמות קמה

ז"ל פ"י מהל' מלכים הל' ב' עיי"ש ולכן שפיר דוקא מפני שראה שאין איש היינו כפשוטו וכמדרשו הי' הורג אותו אבל להסתכן עליו וכן אם הי' רואה שעתיד לצאת ממנו זרעא מעליא לא הי' הורגו כיון דאין מוטל עליו להרוג אותו מצד שהוא עדיין קטן. וזה נכון וברור

ואולי י"ל בזה פירוש הקרא ויפן כה וכה וירא כי אין איש היינו שראה שלא הי' איש בזה שהרג את העברי לכן הרגו הוא דאם הי' איש היינו גדול ממש א"כ מצות הריגה מוטלת על הגדול ולא עליו אבל כיון שאין איש ע"כ קיים הוא בו מצות דינים. איברא דיש לעיי' לפי דעת הפוסקים דבב"נ ל"צ גדול בשנים ובשערות ומשבא לכלל דעת הוי בכלל גדול א"כ לענין זה לדין ב"נ הוי בכלל גדול. אך יש לדחות דנהי דפסק הר"מ ז"ל דמוטל על ישראל ג"כ לדון דיני ב"נ מ"מ כיון דבדיני ישראל עדיין הוא קטן וא"כ כיון דמשה רבינו דינו כישראל אינו מוטל עליו לדון את המצרי ויש בזה פנים לכאן ולכאן. וי"ל בזה דיקדוק הלשון מה שאמרו לו דתן ואבירם מי שמך "לאיש" שר ושופט עלינו וגו'. שלכאורה הך תיבת "לאיש" מיותר. ולהנ"ל י"ל בטוב טו"ד. דאמרו לו כיון דבעצם אתה אינך עוד איש בדיני ישראל נהי דלענין ב"נ עשית עצמך איש והרגת את המצרי אבל מי שמך לאיש שתהי' גם שר ושופט עלינו דהרי אנחנו בני ישראל ובדיני ישראל אין אתה איש כלל. ויש לפלפל הרבה בזה ואכ"מ

ב) במסכת עכו"ם (דף כ"ז ע"א) איתמר מניין למילה בעכו"ם שהיא פסולה דרי בר פפא משמי' דרב אמר ואתה את בריתי תשמור וריו"ח המל ימול מאי בינייהו וכו' איכא בינייהו אשה למ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דאשה לאו בת מילה היא ולמ"ד המל ימול איכא דאשה כמאן דמהילא דמיא. ומקשינן בגמ' ומי איכא למ"ד אשה לא והכתיב ותקח צפורה צר ותכרות קרי בי' ותכרת דאמרה לאינש אחרינא ועבד. ואב"א אתיא איהו ואתחלה. ואתא משה ואגמרה עכ"ל הגמ'. והנה הך תירוץ דואב"א אין לו מובן כלל כיון דאמרינן השתא דמילה באשה פסולה איך מותרת להתחיל. ומ"ש משחיטה דשחט הפסול וגמר הכשר פסול משום דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ה"ה מילה כיון דמבואר להדיא בשבת (דף קל"ג ע"ב) דליכא על אומן שמתחיל במקצת מילה ואינו גומר עונש כרת משום חילול שבת משום דיכול לומר אנא עבדית פלגא דמצוה עיי"ש. מבואר להדיא דמצות מילה מתחילה ועד סוף וא"כ כיון דאמרינן דאשה פסולה למול נראה ברור דגם ההתחלה פסולה ע"י אשה. וראה נפלאות בתורת ד' בר"מ ז"ל פ"ב ממילה הל' א' שס"ל דמילה באשה כשירה אבל נכרי לא ימול כלל עכ"ל הרי שדקדק רבינו ז"ל לכתוב דגם ההתחלה פסול ע"י עכו"ם וכמוש"כ א"כ השתא דס"ל דמילה באשה פסולה גם אשה פסולה להתחיל המצוה (וראיתי בספר חוט המשולש הובא בשם פרדס דוד כיון דאין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה אין נפ"מ אם ההתחלה הי' ע"י פסול וזה בדותא ואין צריך להשיב עליו ולדבריו לר' נחמי' דס"ל דעיקר דמצוה הוא המתחיל כמבואר במדרש תהלים מובא בתשו' שב יעקב סי' י"ג עיי"ש והי' מותר לגמור ע"י פסול אלא ודאי דזה אינו ענין כלל להכשר המצוה והבן כי קצרנו] וראיתי בספורנו שכתב שהיא מלה אותו ואח"כ לא הניח עוד המלאך לגמרי ואמרה חתן דמים למולות היינו שצריך פריעה ג"כ וזה עפ"י הירושלמי פרק ר"א דמילה דר"א בן פזי יליף מזה מילה ופריעה עיי"ש. ונראה מדבריו ז"ל דצפורה מלה אותו ומשה פרע אותו. אך זה בודאי לא יתכן לכאורה ח"נ דמילה באשה פסולה

אמנם לאחר העיון נלענ"ד דבאמת כן כוונת הגמ' לתרץ אב"א דהיינו