כלי חמדה דברים תנז

שהיא מקודשת לאחר והוא בא עלי' ומובא ד' כ"פ בספרי כלי חמדה עיין בכלי חמדה בפ' תצא אות י"א ויונעם לך וכיון שכן אמאי ל"ח גם מעילה בשוגג כמו בכל הקדש ויש לפלפל בזה ואכ"מ ועתה נשיב לד' הגאון שליט"א א' הקשה מש"ס יבמות צ"ה על הקו"ח דא"א דהרי איסור א"א מחמת שמעלה בבעלה וכן מהא דאמרינן בגמ' שם באחות אשתו וא"א שזה איסור חמור וזה איסור קל והרי להמהרי"ק אין בא"א משום עבירה כלל והוא לכאו' קו' אלימתא אמנם באמת אאמו"ר הגאון שליט"א בפנים כבר העיר בקו' זו ותי' בטו"ט מלבד זאת לפימ"ש בכונת המהר"ק ז"ל דבאמת מודה המהרי"ק ז"ל דיש עבירה לשמים ג"כ רק דמכח מעילה לבד נאסרת א"כ ל"ק כ"כ כמובן בר מן דין אף אם יהיבנא לי' להגאון שליט"א בכונת המהרי"ק דליכא איסור לשמים כ"א מצד מעילה בבעל י"ל לפי"מ דמצינו בכ"ד בש"ס ממונא מאיסורא לא ילפינן דממונא קל דאתייהב למחילה והרי חזינן דמה שנוגע בין אדם לחבירו ויש בידו למחול נקרא איסור קל כמו בכתובות ד' מ' אי אמרה ל"ב ליתא לעשה כלל א"כ הכא כיון דעיקר האיסור מצד מעילה והוי כמו איסור שבין אדם לחבירו דבידו למחול ולחד מ"ד אפי' לאחר סתירה מהני מחילה וזה כונת הש"ס מה א"א שהוא איסור קל כיון דהוי איסור שבין אדם לחבירו ובידו למחול נאסר האוסר הבא על אחותו אין דין ואין מכאן סתירה לד' המהרי"ק ז"ל

ב) הק' הגאון שליט"א מד' הרמ"א אה"ע ס"י דכל שאינה מחויבת מיתה אינה נאסרת לבעלה הרי דתליא רק בעבירה לשמים ושתהי' עבירה חמורה שיב"מ ועיין בהפלאה כתובות נ"א בד"ה אבוה דשמואל שכ' ז"ל והא דאסור לבעלה משום דלאו בעבירה תליא מילתא הא קיי"ל באה"ע דבזינתה בשוגג באו"מ אסורה לבעלה אע"ג דלא נתכונה לעבירה הא עכ"פ מעלה בבעלה עיי"ש מה שמת' עפי"ז ד' ה"תי עיין בפנ"י כתובות שם ועיקר מהא דמקנין ע"י שחוף ונאסרת לבעלה כמו שהקשה באמת הב"ש באה"ע סי' כ' ובאמת מזה הוא ראי' ברורה לד' המהרי"ק ז"ל

ג) הקשה הגאון שליט"א מירושלמי סוף שבועות דמסופק לרב אי סוטה חייבת משום שבועת ביטוי וקאמר שם דלא משכח"ל ספק דממנ"פ בשוגג אין כאן סוטה ובמזיד ליכא קרבן משום שבועות ביטוי ולהמהרי"ק שפיר משכח"ל דאיכא סוטה ואיכא קרבן משום שבועות ביטוי וע"כ דבאו"מ אינה נאסרת, ולא זכיתי להבין ד"ק הא מ"מ בשעת שבועה צריכה להודית אם זינתה עם אחר או לא א"כ ממנ"פ אם הודית אין כאן שבועה ואם מכחשת את הזנות א"כ ה"ה מזידה בשבועות ביטוי וא"ח קרבן מלבד זאת גוף ד' הירוש' שם צ"ב הא משכח"ל בפשיטות כמו שתמה הג' בעל נועם ירושלמי ז"ל עיי"ש ואכמ"ל, ד' ומה שהביא הג' שליט"א מד' הפה"מ להר"מ ז"ל סוף נדרים שכ' וז"ל ודע מה שנזכר בש"ס דאשה שאמרה לבעלה שזינתה בפיתוי או בטעות כסבורה שהוא בעלה אינה נאמנת וכו' זה רק באשת כהן אבל באשת ישראל אפי' אם נאמין לה שזינתה מותרת לפי שהטעות והפיתוי חלק מן האונס בלא ספק עכ"ל והוא פלא הא לא אמרו רק פיתוי קטנה אונס הוא אבל לא בגדולה וע"כ כ' הג' שליט"א דכונת הר"מ ז"ל שפיתה אותה באו"מ דהיינו שפיתה אותה ודיבר על לבה דאין איסור בכה"ג כגון בהעראה וכדומה ואם אמנם כי הפירוש יפה הוא ודפח"ח אבל בשביל זה לא נוכל לדחות ד' המהרי"ק וי"ל עוד כונה אחרת בד' הר"מ ז"ל בתיבת פיתוי היינו שפיתה ואמר לה מת בעלה ועיד"ז נתפתתה ועיין רש"י סוטה דף ל"ב ד"ה ובמה היא נטמאת שכ' וז"ל ומשמיעין אותה הלכות המים ע"י איזהו טומאה ואם שוגגת כגון שאמרו לה מת בעלך או אנוסה ולא יבדוקוה המים עכ"ל ועיין בחמד ישראל הנ"ל שה"ר מד' רש"י אלו לד' המהרי"ק ז"ל מדלא נקט כגון שהיתה שוגגת באו"מ והוא ראי' נכונה

ד) תמה הג' שליט"א על עיק' ראי' המהרי"ק ז"ל מאסתר דאף דהיתה מותרת