כלי חמדה דברים קלח

בגדר ק"ו להקדש ולפי"ז שפיר י"ל דליכא

בזה הלאו דל"ת כן לד' אלוקיכם אמנם לפי"ד התוס' סנהדרין דט"ו ע"א ד"ה אין מועלין במחובר שאם תלש מן המחובר ונהנה ממנו מעל וכן מוכרח דעת הר"ח ז"ל הנדמ"ח בש"ס ד' ווילנא שכ' לפרש הא דאמרינן בגמ' בפלוגתי' דרשב"ג ורבנן במקדיש את עבדו דחכמים ס"ל דאין מועלין בשערו ורשב"ג ס"ל דמועלין בשערו דאמר בגמ' דמיירי בשערות העומדים ליגזז דפליגי אי כגזז דמי ופירש הר"ח ז"ל החכמים ס"ל דכגזיז דמי ולכן אמרינן במקדיש עבד ויש לו שערות העומדות ליגזז לא הקדיש השערות כלל ורשב"ג ס"ל דכגופו דמיין ולכן הקדיש את השערות ומועלין בשערות ועיי"ש בהג"ה שתמה דמה בכך שהוי כגופו הא אין מעילה במחובר וכתב שמצוה לישב אך באמת כוונת הר"ח ז"ל בפשיטת דהי' קשי' לי' על פירש הפשוט (והוא פי' רש"י והר"מ והרמ"ה זאל) דאיך אפ"ל בטעמא דחכמים דא"מ בשערו משום דהוי כגופו ואין מעילה במחובר מ"מ כשיתלש השערות ויהנה בהם מועיל וא"כ שפיר קאמר רשב"ג דמועלין בשערו לכן פי' להיפך דחכמים ס"ל דעומד ליגזז כגזיז דמי ואינו בכלל הקדש העבד ור"ג ס"ל דלאו כגזיז דמי וה"ה בגדר ההקדש וכיון שכן נהי דאין מעילה במחובר מ"מ כשתולש השערות מועיל בהן כיון דהי' בכלל ההקדש ופירוש הגמ' הוא דבשערות שאינו עומדות ליגזז כ"ע מודין דמועלין בהן (כגון שערות הזקן) כי פליגי בשערות העומדות ליגזז דלחכמים כיון דכגזיז דמי אינו בכלל ההקדש ורשב"ג ס"ל דהוי כמחובר ולכן מועלין בהן לכשיתלשו וז"ב ומוכרח בדעת הר"ח ז"ל ולפי"ז מוכרח דהא דאין מעילה במחובר אינו משום דבמחובר אינו קדשי ד' ואינו בגדר מעילה דא"כ מה בכך דנתלש אח"כ ועכצ"ל דבאמת גם במחובר יש עליו תורת הקדש ונתפס בקדושה אלא דגזיה"כ דאין בו מעילה כ"ז שלא יהנה ממנו בתלש א"כ ז"ד לענין איסור מעילה אבל איסור דל"ת כן בודאי דאתני' אם תולש מן המחובר כיון דבזה שתלשו הרי מבטלו מקדשתו ואע"ג דלענין מעילה אינו מועיל אלא א"כ נהנה ממנו בתלש אבל לענין הלאו דל"ת כן בזה עצמו שתלשו ונתצו עובר על הלאו וז"ב ואמת לפי"ד התוס' ור"ח ז"ל

ועפי"ז עמדתי על כוונת המר"מ מרוטענבערג ז"ל בת' מובא בס' אהלי יהודה למוהר"י ניגאר ז"ל שם שכ' בזה"ל ובספרי גרס הקוצץ אבן מן ההיכל אסיר להנות ועליו הכתוב אומר ונתצתם וגו' ל"ת כן ותמה הג' ז"ל שאין פתר לדברים הללו והיכן מרומז איסור הנאה עיי"ש שרוצה לומר מצד לא תאכל כל תועבה וא"צ להשיב עליו אך באמת ברור הדבר שכוונת דבריו ז"ל להוכיח מזה דנאמר לאו דל"ת כן בנותץ אבן מן ההיכל וע"כ דיש על מחובר קדושת קדשי ד' והא דאין מועלין בו במחובר הוא מגזיה"כ וא"כ ז"ד כשעודו מחובר אבל כשתלשו אסור להנות בו מה"ת ויש בו מעילה ולפי"ז יתפרשו היטב ד' מוהר"י אבוהב ז"ל דס"ל דת"ק ור"י פליגי בנותץ אבן מן המזבח אי עובר בלאו דל"ת נן והיינו דפליגי בהא שאין מעילה במחובר אם פירושו שאין מחובר נתפס בקדושה ואפי' כשתלשו ליכא מעילה או משום דגזיה"כ היא דאם נהנה ממנו במחובר אין מועל בו אבל כשתלש אותו מועל בו ולפי"ז ר"ג דאמר וכי ס"ד שישראל נותץ מזבחות כו' נקט ג"כ נותץ נראה דס"ל דנותץ עובר בלאו וע"כ דס"ל דאע"ג דאין מעילה במחובר מ"מ לכשיתלש מועיל וא"כ רשב"ג מסתמא כאביו ס"ל ושפיר פירש הר"ח ז"ל דטעמא דרשב"ג דמועלין בשערו אע"ג דמחובר הוא מ"מ לכשיתלש ויהנה מועל

אמנם בעיקר ד' מוהר"י אבוהב ז"ל נראה דלקושטא דמלתא ד'