כלי חמדה בראשית ט

אמנם יש להביא ראי' לדברי מורי הגאון ז"ל עפ"י מה שמצאתי במדרש תלפיות ענף אדה"ר שכתב בשם ספר סודי רזי בזה"ל חיות המימות אינן מקבלין טומאה כי אדם הראשון לא קרא להם שם עכ"ל והוא טעם נפלא דלכן כל שבים טהור כיון דלא נשלם ונגמר בקריאת שם ע"י אדם ומעתה זה שייך בבע"ח שבים כיון דבבע"ח דיבשה קרא אדה"ר שם ולבע"ח דים לא קרא שם שפיר אמרינן דלא נגמר היצירה ואינו מקבל טומאה משא"כ צומח דגם צומח דיבשה לא הי' בו צורך לקריאת שם דאדה"ר ואעפ"כ מקבל טומאה א"כ ה"ה צומח דים מקבל טומאה. ובאמת נראה דדוקא בע"ח דיש להם נפש החיוני שייך בהם קריאת שם ולבע"ח שבים שלא קרא שם אינן מקבלין טומאה אבל צומח דאין בו נפש ל"ש בו קריאת שם כלל ועיי' ברמב"ן ז"ל בקרא דעוף יעופף על הארץ ותבין דברינו. שוב ראיתי בספר בית יצחק יו"ד סי' כ"ז אות קטן ז' שהתלבש בזה אחד מתלמידי אדומו"ר הגאון ז"ל והגאון המחבר שליט"א השיב לו ג"כ בפשיטות דכל שבים טהור הוא רק בבע"ח שבים עיי"ש. ואין כאן מקומו להאריך יותר

ג) שם משנה י"ד ויש במה שברא ביום הראשון טומאה וכו' ברביעי ובחמישי אין בו טומאה עיי' בפיה"מ להר"מ ז"ל הא שיש טומאה בבריאת יום הראשון היינו המים שמקבלין טומאה אמנם ביום החמישי אין בו טומאה דחיות שבים ועופות אינן מקבלין טומאה. עיי"ש היטב שכתב דנהי דנבילת עוף טהור מטמא בבית הבליעה חידוש הוא דאין בו טומאת מגע. אמנם מה שצ"ע לפי' הר"מ ז"ל דכמו שכתב על מים שמקבל טומאה גם בשר עוף מקבל טומאת אוכלין. ועיי' בר"ש ז"ל דפירש על כלים ובתוס' יו"ט דשו"ט בזה שנראה יותר פי' הר"מ ז"ל אמנם לא הרגיש בזה דלדעת הר"מ ז"ל הא גם ביום ה' איכא טומאה דהרי מקבל טומאת אוכלין. ומצאתי בנימוקי הגרי"ב ז"ל שהרגיש בזה וכתב לתרץ כיון דלא הותר לו לאדם הראשון בשר באכילה רק צומח הותר לו לאכילה ולכן בשר ודגים לא הוי אז בכלל אוכלין עיי"ש. וקאי המשנה כמו שהי' בהתחלת בריאת העולם והוא דבר נפלא למבין

ובאמת י"ל עפי"ז דהר"מ והר"ש ז"ל אזלי לשיטתם הנה מד' הר"מ ז"ל ריש פרק ט' ממלכים נראה ממבואר דס"ל דלאדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה כלל אפי' מתה מאלי' מדכתב דלאדם לא נאסר אמה"ח ולפי"ז שפיר י"ל דבשר ודגים לא הוי אז בכלל אוכלין ואינן מקבלין טומאת אוכלין אמנם הר"ש ז"ל נראה דס"ל כתוס' דמתה מאלי' שריא לי' ורק להמית ברי' הי' אסור לו ולכן מוכרח הר"ש ז"ל לפרש המשנה דקאי על כלים. עיי' היטב בתוס' יו"ט ותבין דברינו. ובאמת בזה נראה דצדקו דברי הרב ז"ל הנ"ל דלדעת הר"מ ז"ל דלא הותר לאדם הראשון כלל בשר לאכילה אינן בכלל אוכלין לקבלת טומאה ואין בזה ענין לפלוגתת ר"ש ורבנן בבכורות (דף ט' ע"ב) לענין איסורי הנאה אי הוי בכלל אוכלין מצד שאי אתה יכול להאכילו לאחרים דלרבנן מטמא טומאת אוכלין דשאני איסורי הנאה לרבנן דבעצם הוי אוכלין רק דהאיסור גרם להם דאסור לאכלו והוי מינו דאוכל אבל בתחילת הבריאה שלא הותרו לאדם ולבהמה כי אם ירק השדה לא נקרא שם אוכל כלל על בע"ח וגם לרבנן אינן מטמאין טומאת אוכלין וזה פשוט

ובאמת בעיקר פלוגתת תוס' והר"מ ז"ל הנ"ל הנה ברש"י ז"ל על הקרא הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע שכתב בזה"ל דלא הרשה לו הקב"ה לאדם ולאשתו להמית ברי' ולאכול עכ"ל. נראה כשיטת התוס' דדוקא להמית ברי' אסור לי' וכן נראה מדברי הרמב"ן ז"ל שכתב ליתן טעם דהי' אסור לאדם הראשון אכילת בשר משום שגם הם יש להם קצת