כלי חמדה בראשית עז

דקיי"ל דלא אמרי' עדל"ת בגזל דאין עשה דוחה ממון חבירו מ"מ בגזל עכו"ם בוודאי דאמרי' עדל"ת כיון דהוא רק איסורא א"כ חשש יצחק דילמא מצד המצ"ע דכיבוד אב יעבור עשו על הלאו דגזל אם לא ימצא משל הפקר לכן שפיר הי' צריך להזהירו ע"ז. ואע"ג דכיבוד אב אינו דוחה שום ל"ת מ"מ ה"א דמה שאיסורו שלא ירגיל בעבירה איסור זה נדחה מפני כיבוד אב כיון דהשתא עשה זאת למצוה אין גוררת אחרי עבירה ול"ש חששא דשמא ירגיל את עצמו עיד"ז באיסורין והבן

איברא דבעיקר הדבר דציווי יצחק לעשו הי' על קרבן פסח כבר כתבתי בתשו' לח"א שיש לעיין בזה דא"כ האיך צוה לי' לצוד לו מן ההפקר הא קיי"ל דקרבן פסח צריך ביקור ד' ימים קודם שחיטה. ואם כי מצינו כיוצא בו בפסחים (דף מ"ז ע"ב) לענין תמיד דחקר הגמ' בהביא שה מאפר ושחטו תמיד ביו"ט אע"ג דתמיד ג"כ צריך ביקור כבר העיר בזה הגאון בתפארת ישראל שם וכתב די"ל דמיירי דנתבקר קודם שברח לאפר וי"ל עוד דבדקדוק נקטו הגמ' השאלה "ושחטו" תמיד ביו"ט מאי והיינו בעבר ושחט וס"ל דביקור אינו מעכב בדיעבד ואינו פוסל הקרבן. אמנם יצחק דצוה לעשו לכתחילה להביא לו מן ההפקר לקרבן פסח קשה טובא הא מצוה בביקור. ונראה מזה כדעת הרמב"ם ז"ל דפסח דורות אין צריך ביקור ואכ"מ להאריך יותר בזה

והנה ראיתי בת' חת"ס חיו"ד סי' ט"ו כתב ע"ד המדרש היינו שישחוז סכינו שא"א לפרש משום פגימה דממ"נ אי נחשד עשו בעיניו איך האמין לו עתה וע"כ דאינו נחשד עד כה א"כ למה עתה צריך להזהיר אותו ביותר. לכן נראה דהפירוש עפ"מ דמבואר בפ"ק דחולין (דף ח' ע"ב) דשוחט בסכין של עבוד"ז צריך להדיח עכ"פ משום שמנונית הטיח עפ"י הסכין ונפ"מ לצלי דא"צ הדחה בלא"ה והיות נשי עשו מורת רוח ליצחק ורבקה שהיו מקטרין לעבוד"ז והי' סכינו אסור משום שמנונית עכו"ם ולכן צוה לו להשחיז את הסכין. כדי שלא יהי' צריך לבשר שרצה לאכלו צלי אחד"ק

אמנם לענ"ד אינו צריך לזה וי"ל עפ"י דברי הב"ח בטו"ז יו"ד סי' י' ס"ק י' דגם בכשירה צריך הדחה משום אבמה"ח ואפי' להחולקים י"ל דהיינו דוקא לדידן משום דאימת קא בלע בגמר שחיטה האי שעתא היתרא הוי משא"כ לב"נ כיון דמפרכסת אסור לב"נ דאפי' למאן דמתיר היינו משום מי איכא מידי וזה לא הי' שייך קודם מ"ת וא"כ יצחק חשש דילמא להחמיר דינו כב"נ ושוב מפרכסת אסור וצריך השחזה משום איסור אבמה"ח שלא יהי' צריך הדחה אח"כ. ובאמת בעיקר הדבר שלא הזהיר אותו יצחק עד עתה שיהי' הכל בכשרות י"ל עוד לפ"ד ר"י דסומא פטור מן המצות א"כ לא הי' יצחק צריך לחוש לזה. אמנם עתה כיון דרצה לברכו ושיהי' עליו השראת השכינה ע"י המאכל לכן הי' רוצה שיהי' בתכלית ההכשר בכל הענינים כדי שיחול עליו ברכת השם ולכן האמין לעשו ג"כ שבודאי לא יכשילו באכילת איסור כיון שרוצה להתברך ממנו וזה נכון: פרשת ויצא

א) בפרקי דר"א מובא ברמב"ן ז"ל בפסוק טו"ב איתא בזה"ל לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני מזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותו מראשותיו וכו' ונעשו כולן אבן אחת וכו' השכים יעקב בבוקר בפחד גדול ושב יעקב