כלי חמדה בראשית קמג

אחרי כתבי כ"ז חפשתי בספרים ומצאתי להגאון מלבוב שליט"א בספר בית יצחק חיו"ד סי' ח' ואות קטן ח' נגע ג"כ בענין זה ואעבור על דבריו בקצירת אומר והנה מ"ש בפשיטות מסברא דבעבר על השבועה ונשאל אינו לוקה מכת מרדות ואינו דומה לאשה שנדרה בנזיר והפר לה בעלה דהתם היא לא תקנה את האיסור אלא שבעלה הפר לה משא"כ היכא כששואל ועוקר איסור למפרע הוי זה תיקון האיסור הנה אם כי א"צ תשובה כלל אחר שלא ראה דברי התוספתא פ"ג דנזיר שמבואר להדיא פלוגתת ר"י ורבנן גם בדין דנשאל על הנזירות אך מלבד זה גוף הסברא לא נהירא לי דזה הוי בגדר מתקן איסור. וברור הדבר לדעתי דמי שעבר על השבועה במזיד ובהתראה אם בא אח"כ לשאול מה יעשה ויתקן האיסור אומרים לו שתיקונו של האיסור שילקה ויתכפר לו. ואם אמרו בהדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי איסור סקילה התם היינו טעמא מפני שעדיין לא נגמרה העבירה דכ"ז שלא נאפה לא נעשית העבירה אבל אחר שכבר עבר העבירה בלאו שיש בו מלקות פשיטא דאין לו תיקון אחר אלא שילקה ויתכפר לו ואם הלך לחכם והתיר לו נהי שנתן לו עצה שלא יצטרך ללקות מפני שנעקר האיסור למפרע אבל לא יתכן לומר שזה תיקונו של החיסור מה שעבר על העבירה במחשבה לאיסור. עוד כתב הגאון שיחי' להעיר אמאי לוקה מכת מרדות והא במנחות נראה דלמ"ד דאזלינן בתר מעשיו גם מ"מ אינו לוקה. ולא ידעתי מנ"ל זאת כיון דפלוגתתם התם מיירי בשוגג דל"ש מ"מ ומנ"ל דין זה שכתב בפשיטות דילמא אה"נ דאפי' למ"ד דאזלינן בתר מעשיו מ"מ במזיד לוקה מ"מ ועיי"ש שכתב לתרץ כיון דעשה מצוה עדיף טפי ולכן גם מ"מ אינו לוקה. אמנם אני מתפלא מאוד עליו שלא קשה לו להיפך דלמ"ד דאזלינן בתר מחשבתו וגם בכה"ג היכא דיש מצוה במעשיו חייב כרת וחטאת והכא בנזיר משמע דלכ"ע ליכא חיוב יותר ממכ"מ כקושית מוהר"מ שבשט"מ הנ"ל

ובאמת לדעת הגאון שיחי' יקשה הקושי' הנ"ל ביתר שאת ויתר עוז דהרי התם אף דאם אזלינן בתר מעשיו הוי מצוה מ"מ חייב א"כ מכ"ש בנתכוין לאכול חלב ואכל שומן והיינו באופן שכתבנו למעלה בעבר על שבועה ונשאל אחר כך. אמנם מה שנראה לפי ענ"ד להעיר בענין זה דבר חדש דפלוגתת רבה ורבא ל"ש אלא במיתה שא"צ שיהי' דומה ללאוי דחסימה לכן שפיר אמרינן דאף אם המעשה היתר כיון דמחשבתו הי' לעשות מעשה איסור חייב מיתה משא"כ במלקות דקיי"ל דצריך דוקא שיהי' דומה ללאוי דחסימה ולכן לאו הנל"ע וכיו"ב אינן לוקין דגזה"כ דאינו לוקה כי אם שיהי' דומה ללאוי דחסימה לכן היכא דנתגלה אח"כ דמעשה הי' בהיתר נהי דמחשבתו הי' לאיסור מ"מ ל"ש מלקות כיון דאינו דומה ללאוי דחסימה דהתם גם הפעולה הי' איסור וכללא הוא דכל שאינו דומה ללאוי דחסימה ויש צד לומר דהכא קיל כיון דהמעשה הי' היתר שוב ל"ש בו מלקות ולכן פשיטא להתוספתא דגם בנשאל לחכם אחר שעבר ל"ש בו אלא מכות מרדות דר"י לשיטתו דס"ל דאין לוקין על לאו הנל"ע כיון דאין דומה ללאוי דחסימה כמבואר במכות (דף י"ג ע"ב) וא"כ ה"ה היכא דמעשיו הי' היתר ל"ש ללקות על המחשבה דאזלינן בתר מעשיו ואע"ג דר"י ס"ל דלאו שאב"מ לוקין מ"מ היכא דאית בי' מעשה ואם אזלינן בתר מעשיו הוי היתר עדיף טפי וזה פשוט. ועיי"ש מ"ש הגאון שיחי' לתרץ עפי"ז גם דברי אוה"ח הנ"ל וגם עפ"ד לא יתורץ למ"ד דגם בכה"ג אזלינן בתר מחשבתו אמנם לפי מה שכתבתי לעיל מיושבים דברי הג' ז"ל בטו"ט. וגם יתר דברי הגאון שיחי' יתבארו עפ"ד הנ"ל שלא הי' עוד לפניו דברי השיטה מקובצת הנ"ל שנדפס מחדש. ויש להאריך עוד ולברר היטב הדברים אמנם לע"ע אסתגר בזה ואי"ה עוד חזון למועד: