כלי חמדה בראשית יד

הי' להם תאוה כלל אמנם ע"י אכילת עץ הדעת נתערטלה מהם וא"ש מאד לשון רש"י ז"ל אמנם אפי' א"נ דהמדרש ס"ל כמ"ד דאדם הר' לא נצטוה על פו"ר גם כן קשה מאד לומר דקאי על אכילת עץ הדעת מתרי טעמיא. א' כיון דאיכא עוד ז' מצות. ב' דכל אלו אזהרות הן ולא מצות. לכן נראה בכונת רש"י ז"ל עפ"מ דמבואר במד"ר פ' ט"ז ויניחוהו שנתן הקב"ה לאדה"ר מצות שבת וזה לעבדה ולשמרה. אך זה הי' קודם החטא אבל אחר החטא כתיב ויגרש ד' את האדם והענין הוא כי ב"נ ששבת ח"מ והטעם כי הוא תחת ממשלת הטבע והטבע לא תשבות כמו"ש לבאר הד' לקמן בר"פ נח. אמנם קודם החטא שהי' בגן עדן ומלאכי השרת צולין לו בשר ויין והכוונה שהי' לגמרי תחת השגחת השי"ת אז נצטוה על שמירת שבת וזה לעבדה ולשמרה כמבואר במדרש. ומעתה נראה דזה כונת רש"י ז"ל כאן מצוה אחת היתה בידם היינו שמירת שבת וע"י אכילת עה"ד נתערטלה מידם כי עי"ז נתגרשו מג"ע ונתבטלו ממצות שבת ודו"ק היטב בכ"ז

ז) מדרש פליאה לא חטא אדה"ר עד שהראה לו חוה דם נדה ותמי' מאד. ומה שנראה לי בזה לחדד התלמידים דהנה איתא בס' מדבר קדימות להג' אזולאי ז"ל מערכת א' אות ה' בשם כתבי האר"י החי זצוק"ל דאדה"ר מתחילה לא ידע שהוא מעץ הדעת ואכל בשוגג אלא שאח"כ נכנס בו יצה"ר ואכל במזיד עיי"ש. אך לכאורה יש לעי' איך האמין לאשתו דאינו מעץ הדעת הא הי' לו לחוש ע"ז דהוא מעץ הדעת וא"ל מצד דאזלינן בת"ר ורוב אילנות לאו מעה"ד הם הא הוה קבוע וקבוע כמעמ"ד. אך באמת א"ש דקיי"ל ע"א נאמן באי' וא"כ היתה חוה נאמנת מתורת ע"א והנה הא דע"א נאמן באיסורין כ' התוס' בריש גיטין דילפינן מנדה דכתיב וספרה לה וע"כ דעא"נ וא"כ א"ש דלא חטא אדה"ר עד שהראתה לו חוה דם נדה דמזה מוכח דעא"נ באי' לכן חטא וחטא היינו שוגג ומדוקדק לשון המדרש כנ"ל אך הנה דעת יש פוסקים דאשה אינה נאמנת באיסורין ומנדה א"ר כמו"ש הרמב"ן ז"ל בריש גיטין ועי' ביו"ד סי' קכ"ז ברמ"א שם וא"כ אכתי קשה על אדה"ר איך האמין לה אך הנה כ"כ לעיל דיש לומר מצד כל דפריש ומ"ש דהוה קבוע לכאו' ז"א כיון דהוא לא לקח ממקום הקביעות שוב אמרינן כל דפריש דהוי כנמצא ביד עכו"ם דקיי"ל כל דפריש אך הנה הקצוה"ח סי' רצ"ב ס"ק ד' כ' דהא דנמצא ביד עכו"ם ה"ד בבשר נבילה שהוא אינו מוזהר אבל באמה"ח דגם הוא מוזהר וא"כ הספק גם עליו שוב הוי כפירש לפנינו ואמרינן בי' כל קבוע כמעמ"ח עיי"ש ומעתה ה"נ כיון דגם חוה היתה על עה"ד מוזהרת שוב אין להתיר מצד כל דפריש. ועפ"ז י"ל דרך דרש בהבנת הקרא ג' טו"ב ולאדם אמר כי שמעת לקול וגו' אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו דהך לאמר לכאורה אין לו ביאור ועי' במיני תרגומא להג' מהר"י בערלין ז"ל שנתקשה בזה. אמנם עפ"י הנ"ל י"ל דהכונה דהקב"ה הוכיח לו שאין לו התנצלות מחמת שמתחילה הי' שוגג ואח"כ נכנס בו יצר הרע דז"א דגם ההתחלה הי' בפשיעה כיון דצויתיך "לאמר" והיינו שתאמר לחוה וא"כ גם היא מוזהרת ושוב הוה קבוע ולא הי' לו לשמוע לה ולאכול וא"כ הוה תחילתו בפשיעה דחייב על ההתחלה והארכנו בזה דרך דרוש ודי בזה למשכיל ומבין ישמע חכם וכו'

ח) במס' שבת (דף נ"ה ע"ב) איתא אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר א"ל הלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו א"ל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב וכו' עכ"ל הגמ' ואין לו ביאור לכאורה וראיתי בס' דורש לציון דרוש י"א הביא בשם רבינו המג"א ז"ל בס' שמן ששון