כלי חמדה בראשית קיב

בלילות הנשארים כאשר בא השמן למנורה נתקדש השמן ושוב יש סברא לומר דאין הנס בשל ישראל אלא בשל גבוה ולכן שפיר מקשינן ולמעט נס וזה ברור

והנה חכם אחד העירני להביא ראי' לדברי המהרש"א ז"ל דב"ש וב"ה פליגי באופן הנס איך הי' דבזה א"ש מה שיש לעורר על הא דמייתי ראי' משני זקנים שהי' בצידן א' עשה כב"ש ואחד עשה כב"ה ואמאי לא הביא הגמ' בסופ"ק דיבמות ראי' מזה דעשה ב"ש כדבריהם אמנם להנ"ל י"ל כיון דפליגי באופן הנס איך הי' ובכה"ג שפליגי במציאות בוודאי עשו כדבריהם כיון שהי' להם בקבלה דכל היום נתמעט מהפך שמן וחלקו אותו למנורה. ולכן מדקדק ריו"ח ואומר זה נתן טעם לדבריו כנגד פרי החג וכפי' המהרש"א ז"ל דהנס הי' כפי' הב"י ולכן עשה כדברי ב"ש ואין בזה ענין לשאלת הגמ' אי עשו ב"ש כדבריהם או לא אלו דבריו. אמנם באמת אינו ראי' מזה וכבר ראיתי להג' המנוח בעל ס' שערי דעה ח"ב ס"ז שהעיר ע"ד הגמ' הנ"ל. ועיי"ש שרוצה להוכיח מזה דבהידור מצוה ל"ש לא תתגודדו. אמנם לענ"ד בלא"ה ל"ק מידי דבמצות הדלקת נר חנוכה כיון דהי' פשוטין ומהדרין ומהדרין מן המהדרין ולדעת התוס' כל אחד עשה באופן אחר בוודאי דהיו יכולין המהדרין מן המהדרין ג"כ לעשות כ"א לפי טעמו כיון דבלא"ה הי' אגודות אגודות במצוה זו ול"ש בזה לא תתגודדו כלל. ולכן לא הביא הגמ' ביבמות כלל דבר זה. וזה נראה ברור ואמת בסייעתא דשמי': פרשת מקץ

א) במסכת תענית (דף י"א ע"א) אמר ר"ל אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב ועיי"ש בתוס' ד"ה אסור לאדם שתמהו מיהודה ועיין מ"ש באוה"ח בזה. והנה במזרחי ז"ל כתב דיהודה הי' מותר לשמש מפני שלא הי' לו עוד בת ולא קיים עדיין פו"ר יתמה עליו מרן הב"י ז"ל בסי' תקע"ד דא"כ גם יוסף הי' מותר לשמש כיון דע"כ לא הי' לו בת כיון דלא מנאו הקרא בין השבעים נפש שבאו במצרים. ועיי' במהרש"א ז"ל וראיתי בספר עין יעקב שכתב על הב"י ז"ל שקושייתו מעיקרא ליתא דוודאי הי' ליוסף בת כמבואר במדרש פרשת ויגש על פסוק אדוני שאל את עבדיו לאמור. מתחילה בעלילה באת עלינו וכו' וכי בתך היינו מבקשים נראה מבואר דס"ל להמדרש דהי' לו בת ג"כ והא דלא חשבה עם בני יוסף בירידתן למצרים י"ל שמתה מקודם עיי"ש. אמנם לכאורה אין דבריו מובנים דאכתי ראית הב"י ז"ל נכונה מדלא כתיב בקרא וליוסף יולד שני בנים ובת בטרם תבוא שנת הרעב משמע דלא הי' לו בת ואי נימא דגם אז מתה כבר א"כ הדרא לדוכתא קושית הב"י ז"ל הא קיי"ל דהי' לו בנים ומתו לא קיים מצות פו"ר וא"כ אכתי הי' מחויב בפו"ר מצד הבת. אמנם לאחר העיון נ"ל שד' הג' בעל עין יעקב ז"ל נכונים לא מיבעי' לר"ל בעצמו דהוא בעל המאמר דדייק מקרא זה דאסור לשמש מטתו בשני רעבון בוודאי י"ל כדבריו עפמ"ש במק"א להסביר פלוגתת ריו"ח ור"ל ביבמות (דף ס"ב ע"א) דהי' לו בנים ונתגייר אי קיים פו"ר דריו"ח ס"ל דקיים פו"ר ור"ל ס"ל דלא קיים פו"ר דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ותמי' מ"ט דריו"ח ועיי"ש בתוס' שנתקשו בזה. ונלפענ"ד דריו"ח לשיטתו דס"ל שם דהי' לו בנים ומתו לא קיים פו"ר והיינו משום דכתיב לשבת יצרה