כלי חמדה בראשית קה

יהודה לאחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו' וקשה כיון שביארנו שהי' ביד יוסף להציל א"ע מנחשים ועקרבים א"כ נהי דהוא לא ירצה להציל א"ע מצד דיסבור דיש לו דין ב"נ להחמיר מ"מ הרי ימסור נפשו בעבור מצות השי"ת וא"כ אמאי אמר יהודה שהם יהיו הורגים אחיהם ועכצ"ל כדאמרן דגם גורם לחבירו למסירת הנפש ג"כ הוא בכלל רוצח בדיני שמים כיון דיפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב א"כ זה שגרם לו למסור נפשו הגם שעושה מצוה גדולה שאין למעלה הימנו מ"מ זה מפסידו שאינו יכול לעשות עוד בעוה"ז מצות ומע"ט והוי רוצח וז"נ בעזהשי"ת

ומעתה יובן היטב ב' דברי ר' תנחום דמקודם אמר דנר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה היינו דנר חנוכה הוא עיקרו דאורייתא מצד ק"ו דמה משיעבוד לגאולה אומרים שירה ממות לחיים לא כ"ש ושלא יקשה לך מנ"ל דזה מיקרי הצלה ממות לחיים כיון דאם היו מתים היו מקיימין מצות קידוש השם ע"ז הביא דרשת ר' תנחום דהבור רק אין בו מים. מים א"ב אבל נחשים ועקרבים יש בו וקשה קושית הרמב"ן ז"ל דאיך מכרו אותו אח"כ הרי ראו שהוא צדיק גמור וע"כ משום דהיו יודעין שיכול להציל א"ע ע"י לחש וקשה א"כ אמאי אמר יהודה שהם רוצחים. כיון דיכול להציל א"ע רק משום שלא ירצה לעבור על איסור ימית וא"כ הוי מסירת הנפש ואין לך מצוה גדולה מזו וע"כ דגם זה מיקרי רוצח כנ"ל וא"כ ה"ה בחנוכה מיקרי הצלה ממות לחיים ושפיר הוי דאורייתא ותני פסולה. וזה נכון דרך פלפול לחדד התלמידים

ב) ברש"י והוא מדרש רבה אמר אפרים מקשאה תלמידו של ר"מ תמר בתו של שם היתה לפיכך דנוה בשריפה עכ"ל. וכתב ע"ז במזרחי ואע"פ שאמרו בנדרים ניטלה הכהונה משם הא מסקינן התם שמזרעו ניטלה ולא ממנו א"כ אע"פ שאין בתו כהנת מ"מ דנוה בשריפה משום כבוד אביה דשריפה שחייבה התורה לב"כ אינה רק מפני כבוד אבי' כדכתיב את אבי' היא מחללת ושם אבי תמר מיהו כהן הי' עכ"ל. מבואר מדברי קדשו דבר חדש מאוד דהא דהחמירה תורה בב"כ אינה מפאת קדושתה מצד שהיא כהנת רק מצד שאבי' כהן לכן אע"ג דתמר היתה זרה כיון דהיתה בת כהן חייבת בשריפה מצד אבי' היא מחללת

אמנם לענ"ד קשה ע"ז מהא דאמרינן בסנהדרין (דף נ"א) ובת כהן כי תחל לזנות יכול חיללה את השבת ת"ל לזנות ומקשינן בגמ' הלא כהנים אינן חייבין רק סקילה ותי' סד"א כהנים דאישתרי שבת גבייהו בעבודה בסקילה וכו' מבואר מדברי הגמ' דהי' סד"א להיות בת כהן חמורה מאבי' ואי נימא דכל העונש עלי' מפאת אבי' א"כ איך אפשר לומר דטפל חמור מן העיקר וכיון דכהנים אינן חייבין בחילול שבת אלא סקילה יהי' הטעם מה שיהי' אין סברא לחייב את בתו יותר מזה אלא ודאי דהא דבת כהן בשריפה היינו מפאת קדושתה שיש עלי' קדושת כהונה וא"כ שפיר אמרינן דנהי דאבי' רק בסקילה היינו משום דאישתרי לגבי שבת בעבודה אבל היא דלא אישתרי לגבי שבת שוב חייבה מיתה חמורה מצד קדושת כהונה שיש עלי' וזו קושיא גדולה על שיטת המזרחי לענ"ד ומלבד זאת תמהני על המזרחי דאיך לא שת לבו לדברי התרגום אונקלוס על הקרא דבת כהן כי תחל לזנות שמתרגם בזה"ל. ובת גבר כהן ארי תחל למיטעי מקדושת אבי' הוא מתחלא עכ"ל נראה מבואר דהתרגום מפרש הקרא דאת אבי' היא מחללת היינו דהיא מחוללת ע"י הזנות מקדושת כהונה שהיא קדושת אבי'. וזה ברור בפירוש התרגום. וא"כ אם היא זרה מעולם ולא היתה עלי' קדושת אבי' כלל א"כ פשיטא דל"ש האי טעמא ואינה חייבת שריפה. ואולי התרגום בא לשלול בזה ד' המזרחי שלא נימא דהוא רק מפאת קדושת אבי':