כלי חמדה במדבר של

ומעתה י"ל דקודם שנאסרו הבמות היתה זריקה מלאכה גמורה מצד מב"פ כיון דבבמה הותר לזרוק שהקריב שלמים וא"כ מתיר ג"כ בזריקה את הבשר שלמים וא"כ משכח"ל מלאכה זו בכל אדם מישראל שפיר הוי מלאכה דאורייתא ומעתה א"ש דלכן צריך לכתוב חוקת עולם דאל"ה ה"א שדוקא קודם שיבנה בהמ"ק דלא נאסרו הבמות בהחלט והי' על זריקה שם מלאכה משום מב"פ ולכן לא היתה חגיגה קרב בשבת משא"כ לאחר שנבנה הבהמ"ק דנאסרו הבמות בהחלט ושוב א"ל היתר א"כ הזריקה אינה אלא שבות יקרב חגיגה בשבת כיון דאפשר בהיתר קמ"ל קרא דחוקת עולם דאינו קרב בשבת

ודע כי בעיקר ד' הגמ' דפסחים (ד' ע' ע"ב) דילפינן מדכתיב וחגותם אותו חג שבעת ימים ולא שמונה מוכח דחגיגה א"ד שבת ראיתי להג' בעל רשמי שאלה ז"ל שתמה מכאן לפ"מ דנראה מלשון הר"מ ז"ל בפ"ה ה"א מה' ק"פ בהא דפ"ש דוחה את השבת היינו משום דהוא חיוב בפני עצמו נראה דאם הי' רק תשלומין דראשון לא הי' דוחה שבת עיי"ש וא"כ אדרבה א"נ דחגיגה דוחה שבת כשחל יו"ט הראשון בשבת למ"ד דכולם תשלומין דראשון הם וכ"פ הר"מ ז"ל יתפרש היטב הקרא וחגותם אותו חג לד' שבעת ימים דתמיד משכח"ל רק ז' דח' לא משכח"ל דאפי' אם חל יו"ט הראשון בשבת מ"מ שמיני עצרת אינו דוחה שבת כיון דהוי רק תשלומין א"כ יותר נכון לומר דחגיגה דוחה שבת דאז ממ"נ איכא תמיד שבעה ימים משא"כ לפי האמת דחגיגה א"ד שבת משכח"ל רק ששה לפעמים והוא תימה גדולה לכאו' וכ"כ במק"א בזה

אמנם כעת נראה אף א"נ כפשטן של דברים בלשון הר"מ ז"ל שנראה דס"ל דפ"ש דדוחה שבת הוא רק מצד דהוא חיוב בפני עצמו הא בלא"ה לא הי' דוחה היינו רק בפ"ש כיון דלולא זה שפ"ש דוחה אותו אין השבת ליתן לדחות כלל לגבי פסח זה שפיר אמרינן כיון דהוא רק תשלומין דראשון א"ד שבת משא"כ חגיגה כיון דניתן שבת לדחות לקרבן היום של יו"ט דהרי כל יום מימי החג הי' מקריב קרבנות של חג והיו דוחין את השבת וכיון דניתן שבת לדחות לצורך מצות יו"ט ה"ה דניתן לדחות לצורך חגיגה ולכן פשיטא לש"ס דא"נ דחגיגה דוחה בראשון שחל בשבת ה"ה דדוחה בח' וא"כ שמונה הוי ולכן מוכח מזה דאין חגיגה דוחה שבת כלל וז"נ לדעתי אמנם בעיקר ד' הר"מ ז"ל עי' מ"ש בזה באריכות בפ' בהעלותך אות ג' או"ק ג' עיי"ש

טו"ב) שם כ"ד ג' מחוץ לפרוכת וגו' חוקת עולם לדורותיכם כ"כ לעיל בשם הנו"ב דה"א בזמן דאיכא שה"מ יהי' מצות הדלקת המנורה וז"ד גדול כנ"ל

ומה שנלענ"ד להעיר בדבר חדש באופן זה דהנה במצות הדלקת המנורה יש ב' מצו' מצות הטבה ומצות הדלקה והנה הדלקה כשירה בזר אמנם הטבה צריכה כהונה והנה לכאו' צריך להבין אמאי הטבה צריכה כהונה לפמש"כ האוה"ח הקדוש לפרש ד' רש"י ז"ל בפ' בהעלותך שלך גדולה משלהם שאתה עומד ומטיב את הנרות דהוא ענין חינוך דבכל יום הי' עשיית המנורה מחדש וקשה א"כ למה היתה צריכה הטבה כהונה כיון דהי' עשי' חדשה ועשיית המנורה בודאי כשר בזר ואמאי הי' הפירוק והחזרת הנרות למקומו צריך כהן

אמנם נראה כיון דכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן וכיון שכן אפי' כשנתפרקו נשארו בקדושתן והוין כלי שרת ולכן צריך כהן בהטבה מעתה הי' מקום לומר דז"ד במנורה של משה אבל לדורות דעבודתה מחנכתה א"כ כשנתפרקה בטלה קדושתה ושוב ה"א דאין הטבתה צריכה כהן לכן קמ"ל חוקת עולם לדורותיכם דתמיד צריך הטבה כהן וז"נ ועי' היטב פ' בהעלותך א' מה שהארכנו בזה ותבין דברינו כאן: