כלי חמדה במדבר שיט

לכפר על בנ"י מכל חטאותם אחת בשנה ובתו"כ על פסוק והיתה לכם לחוקת עולם לכם ולא לאחרים. לחוקת עולם לבית עולמים

והנה בפשיטות הי' מקום לומר דהפירוש דאף בבית עולמים כפרת יוה"כ רק לכם ולא לאחרים דלא תימא שדוקא במדבר במשכן דלא הי' משכח"ל גר תושב כיון דאין גר חושב נוהג אלא בזמן שיובל נוהג ולב"נ אין לו שייכות לכפרת יוה"כ משא"כ בבית עולמים דהי' יובל נוהג והי' ג"ת שמצוה להחיותם וה"א דיש להם איזה שייכות לכפרת ישראל ביוה"כ קמ"ל דגם בבית עולמים כפרת יוה"כ הוא רק לישראל ואין לאחרים חלק בה אע"פ שנדונין בה כל באי העולם

אמנם בפירוש הר"ש ז"ל ראיתי שכ' דהך לבית עולמים פירושו שדוקא בבית המקדש שהקרבנות קריבין שם לאפוקי בבמה שאין להקריב עכ"ל והנה דברי הר"ש ז"ל צ"ב דא"ל דכונתו על במת יחיד דזה פשיטא דהרי ק"צ אינו קרב בבמת יחיד וע"כ דכונתו על במת ציבור דג"כ אין קריבין בו קרבנות יוה"כ ויש ליתן טעם לזה עפ"מ שהעיר המל"מ פ"א מה' קרבן פסח כיון דקיי"ל דיחיד אינו מקריב חובה כלל לא בבמת יחיד ולא בק"צ א"כ פר ואיל של כה"ג דהוי קרבן יחיד לא הוי קרב בבמה אפי' בבמה גדולה וכיון דקיי"ל דביוה"כ דכל הסדר מעכב וכיון דאינו מקריב פרו ברור הדבר דגם השעיר הנעשה בפנים א"י להקריב בבמה וא"כ לא משכח"ל קרבנות יוה"כ בבמה גדולה ולפי"ז יצא לנו מזה דקרבנות יוה"כ לא הי' אלא במשכן שבמדבר ומשכן שילה אבל בנוב וגבעון דלא הי' ארון שם והי' רק כבמה כמו"ש התוס' ישנים ביומא ד' מ"ד שזכרנו לעיל לא הי' מקריבין בו קרבנות יוהכ"פ ושעיר הפנימי

ויש לה"ר לזה מד' הגמ' יומא (מ"ד ע"א) דאמרינן בגמ' דבקודש אתא לרבות שילה ובית עולמים ולא הביא הגמ' נוב וגבעון וע"כ דבנוב וגבעון באמת לא הי' הזאה לפני ולפנים וממילא גם קטורת לא הי' ולכן לא קאי ע"ז קרא דכל אדם לא יהי' באוה"מ וכ"נ מפשטות לשון המשנה יומא (ד' נ"ג ע"ב) משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתי' היתה נקראת והנה אבן שתי' לא הי' בנוב וגבעון ואמאי לא חקרו במשנה על נוב וגבעון נראה מזה דבאמת בנוב וגבעון לא הי' נכנס כלל לפני ולפנים ביוה"כ ובר"מ ז"ל פ"ד מה' עבודת יוה"כ ה"א מבואר דרק בבית שני שלא הי' ארון הי' מניחה על אבן השתי' נראה מבואר מזה דקודם בית ראשון לא הי' משכח"ל הקטרת קטורת בלא ארון וזה כדאמרן דלא הי' קרב בנוב וגבעון

אך מה שיש לעי' בזה דהא מבואר בתו"כ פרק ו' המדברה המדבר במדבר לרבות מדבר נוב וגבעון שילה ובית עולמים הרי מבואר להדיא דגם בנוב וגבעון איכא מצות שעיר המשתלח וכיון דמבואר במשנה דשני שעירים מעכבין זא"ז הרי ע"כ יש כל דיני קרבנות דיוה"כ דהרי פר ושעיר הפנימי בודאי מעכבין זא"ז דכל האמור בבגדי לבן מעכב אפי' הסדר וא"א זה בלא זה וא"כ מוכרח דגם בנוב וגבעון הי' קרבין כל הקרבנות דיוה"כ ומהתימה על הר"ש ז"ל שלא הרגיש בזה

ומה שיש לומר בזה בדעת הר"ש ז"ל עפ"מ שהעיר הגאון בעל מעין החכמה ז"ל במצות יוה"כ על הר"מ ז"ל שלא העתיק הדין דשני שעירים מעכבין זא"ז וכתב שדעת הר"מ ז"ל דהא דמעכבין זא"ז היינו דא"א לפנימי בלא שעיר המשתלח אבל הפנימי אינו מעכב את שעיר המשתלח ואם ליכא פנימי אפשר לעשות שעיר המשתלח בלא פנימי עיי"ש שהכריח זה מסוגית הש"ס שבועות (ד' ח' ע"ב) בהא דמקשינן בגמ' ונכפר חיצון אדידי' ואמאי דעביד פנימי ונפ"מ לטומאה דאירעה בין זל"ז שהקשו בתוס' אמאי ל"ק הנפ"מ כגון דלא עביד פנימי ומה שת' התוס' דפנימי קדים תמי' הא אם ליכא אלא חד א"א