כלי חמדה במדבר שז

ביובל לדידי' וא"כ הו"ל כהסיבת נחלה אך נראה דז"א דאפילו לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל מ"מ הכא בנחלה אם מת קודם חלוקה הרי לא זכה בה ול"מ מתנתו כלל ונהי דבחי וזכה. בה מהני מתנתו מ"מ זה מקרי נתברר החלוקה כיון דא"א לחבירו לזכות בהמתנה אם לא שיזכה בה הוא מקודם אמנם נשואין עם שבט אחר שפיר מקרי הסבת נחלה כיון דבמתה היא קודם חלוקה הרי בנה או בעלה משבט אחר ירשנה ומוכרח מזה כמו"ש הרמב"ן ז"ל דעיקר האיסור הוא שיתברר חלוקת כל אחד ושיזכה בה ועי' ברמ"ה ב"ב ד' ק"כ מבואר ג"כ כד' הרמב"ן ז"ל)

ומה שנלענ"ד להעיר בדבר חדש בזה כפמ"ש במק"א לת' קושית הג' מלבוב ז"ל דאיך אפ"ל דמתנה א"ח ביובל הא מקרא מלא דיבר הכתוב ביחזקאל מ"ו י"ז דמתנה חוזרת ביובל [ועיי"ש דמבואר בקרא דחילוק הוא אם נתן מתנה לעבדו או לבנו דאם נתן מתנה לבנו אינה חוזרת ביובל אמנם למדקדק היטב בלישנא דקרא נראה דאם נתנה לבנו בתורת נחלה אז אינה חוזרת ביובל דהוי כירושה ואכמ"ל בזה] וכתבנו דנראה דמודה ר"מ דסתם מתנה חוזרת ביובל וה"ה דאסור ליתן מתנה לצמיתות ופלוגתת ר"מ וחכמים הוא רק אם מתנה בפירוש שלא יחזור ביובל דבזה ס"ל לר"מ דמתנה א"ח ביובל וטעמא דמילתא דהנה הא דמכירה ל"מ אם מתנים בפירוש שלא יחזור היינו משום דעברו אמימרא דרחמנא והארץ לא תמכר לצמיתות ואע"ג שפסק הפנים מאירות דבנשבע שלא למכור המכירה קיימת משום דאין לקנוס להלוקח בשביל דעבד המוכר איסורא הכא שאני כיון דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות האיסור בין על המוכר בין על הקונה כמו"ש הר"מ ז"ל דתרוי' עוברים בלאו ולכן אמרינן ל"מ ומעתה ז"ד במכר כיון דגם הלוקח קעביד איסורא שפיר אמרינן דאין המכירה קיימת לענין זה וחוזר ביובל משא"כ במתנה כיון דדעת אחרת מקנה א"צ כונה לקנות א"כ המקבל מתנה אינו עושה איסור כלל בזה שהנותן מקנה לו לצמיתות ושוב ל"ש אעל"מ ולכן מתנה אינה חוזרת ביובל אבל זה מודה ר"מ דסתם מתנה חוזרת ביובל ואסור להקנות לחבירו מתנה לעולם ומעתה נראה דלאו זה דלא תסוב נחלה ממטה למטה האמור בשעת חילוק הארץ הוא לאו נוסף דבשעת חלוקת הארץ אסור אפי' הסיבת נחלה מ"י ירושה שזה אינו אסור אחרי שזכו כל אחד מישראל בחלקם אמנם מכירה ונתינה לצמיתות זה אסור אפי' באותו שבט ואיסור עולם הוא ולכן לא הוצרכה תורה להזהיר על נתינה בשעת חילוק הארץ כיון דזה אסור גם לדורות ואפי' באותו שבט ולא מבעי' א"נ דלאו דלא תסוב נחלה אינו מבטל הירושה ואם עברה ונשאת עם בעל משבט אחר הבנים יורשים אותה א"כ בודאי דל"צ להזהיר על מתנה כיון דזה אסור אפי' באותו שבט ולדורות אך אפי' א"נ כמו שמסופק הרמב"ן ז"ל דהלאו זה בא לומר דלא אהני מעשיו ואם עברה ונשאת לבעל משבט אחר אין היא יורשת הנחלה אלא קרובי' מאבי' [וכ"נ דעת הרב רבינו אלי' הזקן ז"ל בפיוט אתה הנחלת ביום א' דשבועות שחושב הלאו שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר אמנם העשה דלאחד ממטה אבי' תהי' לאשה לא קחשיב וצ"ב כונתו בזה וכבר עמד בזה הגאון בח' מהרד"מ ז"ל אמנם לדעתי נראה פשוט דס"ל דאע"ג דעשה לא נאמרה אלא באותו זמן מ"מ על הלאו יתכן לחשבו דנוהג לדורות דאם עברה ונשאה לשבט אחר וירשו אותה בעל משבט אחר אפי' לאחר כמה דורות מוטל עליהם להשיב הנחלה לקרובי' וכ"ז שלא החזירו באיסור זה דלא תסוב נחלה המה] מ"מ ל"ק דלחשוב נמי איסור מתנה כיון דזה הוא נוהג לדורות ואע"ג דנפ"מ בדיעבד מ"מ דאי לא כתב קרא וכיון דאיסור זה דמתנה אסור אפי' באותו שבט ולדורות לכן לא הזהירה רחמנא עליו עתה בשעת חלוקת הארץ: