קהלת משה עח

ישועה ופדות לעמו מ"מ בחסדו הגדול הטיב עמנו ליתן לנו אות לטובה שנהי' ראויים אל החסד כי א"א לקבל החסד אם לא שיהי' כלי מוכשר לקבלה. ולזה נתן לנו דם פסח ודם מילה ליתן על המשקוף ועל שתי המזוזות להיות בידינו מצות מצויות. ואמר לנו משכו וקחו לכם משכו ידיכם מע"ז והטלה ממש שהי' עובדים לו צוה אותם ליקח אותו ולקשרו בכרעי המטה ובזה עשו מס"נ גדול שהן יזבחו תועבת מצרים ולא יסקלום ולא חששו על עצמם כדי לקיים מצות יוצרם. ולקיחתו מבעשור ד' ימים קודם אי' בספרים הטעם נגד ד' אותיות הוי"ה כדי שתשרה עליהם הויתו ית' היש טובה גדולה מזו שהטיב עמנו וז"א משכ"ו אותיות מש"ך כ"ו שתמשכו ידיכם מע"ז להמשיך עליכם הויתו ית' ואז תהיו כברי' חדשה ותהיו ראוים לקבל החסד וזהו עם זו יצרת לי עם זו זו גי' י"ג כדי שיבואו עליהם י"ג מכילין דרחמי. גם זו גי' אח"ד שיוכל להתאחד באחד באחדות הפשוט לכן יצרתים לי ביצירה וברי' חדשה וזהו נחית בחסדך שנחית בחסדך להיות עם זו כנ"ל שיתייחדו באחדות הפשוט. ואז גאלת יכולת לגאול אותם שיהיו ראוים לקבל החסד. נהלת בעזך וגו' הוא ע"ד שמבואר אצלינו שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו שאלמלא מדת היראה אלא באהבה בלבד אז איש הוא הש"י שנק' איש מלחמה. את רעהו היינו הצדיק העובד. חיים בלעו. שהי' הצדיק בטל במציאות לגודל אהבה וע"י היראה הוא צמצום וכן כאן בגאולת מצרים לגודל החסד שהטיב עמנו והראה אהבתו וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל היו נוטים עד כלות הנפש. ולא כן הי' המכוון ביצ"מ כ"א שיקבלו תורת ה' וכאשר אמר אליו מיד בתחלת שלחו את מרע"ה בהוציאך את העם מצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ולכן נהלת בעזך בבחי' גבורה ויראה כדי שיבואו אל נוה קדשך לקבלת התורה הקדושה והבן

א"י נחית בחסדך וגו'. כי בהיות שצפה הקב"ה בישראל שאלמלא יהיו עוד רגע א' במצרים יוכלו ח"ו להשתקע שם לכן דלג על ההרים והגם שלא היו ראויים גאלם משם אבל קבלת התורה לא יכול להיות מיד עד שיזדככו משעבוד החומר והלבנים ספרה לה שבעה שבועות אחר תטהר ככלה לבעלה. וז"א נחית בחסדך שבגודל חסדך עם זו כמות שהיא גאלת. אבל נהלת בעזך עוז הוא לבוש ע"ד עוז והדר לבושה שעשית להם לבושי קודש באהבה ויראה קדושה וטהרה ואז נהלת אותם בעזך זה אל נוה קדשך היינו אל קבלת התורה הקדושה והבן

והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו והי' משנה על אשר ילקטו יום יום. דידוע דעיקר שמחת השבת כי הוא שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי. וידוע כי כל ימי המעשה צריך להכין עצמו על השבת ואז מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. וזהו והי' וגו' והי' יגיד על שמחה גם הוא אותיות הוי"ה שעיקר השמחה הוא והי' ביום הששי שמיד ביום הששי יטעום את ההוי"ה מן השבת. אבל באופן והכינו את אשר יביאו שצריך לזה הכנה מששת ימי המעשה ואז יזכו והי' משנה על אשר ילקטו יום יום. שכל מה שלוקטין כל ימי החול שלא ישכח א' מהם מיוצר הכל כי ויכתב בספר זכרון לפניו אחת לאחת למצוא חשבון. ואז בשבת והי' משנה כי כל ששת ימי החול הוא בבחי' מ"ן היינו מיין נוקבין לקבל הארה מאתו