קהלת משה קפט

בעולם העליון. לפרים בחי' הגבורה הקדים בחי' הגבורה דהנה הקרבת ע' פרים בחג הוא ע"ד מאמרז"ל שהקב"ה רצה ליתן התורה לבני ישמעאל ולבני עשו ולא קיבלו מחמת לא תרצח כו' יעו"ש. וידוע המשל דאי' בזוה"ק בסמא דחיי שהצפין המלך לבנו וסימא עיניהם לבל יחזו בנועם ה'. ולכן הקריבו ע' פרים לסמא עון שלהם עינים להם ולא יראו ועי"ז יחופף עלינו עינא פקיחא וכדמצינו בבלעם נופל וגלוי עינים. שהוא נופל ועי"ז נגלה עלינו עינא פקיחא עילאה. וזהו לפרים ע"י הע' פרים וכנ"ל. ועי"ז לאילים אותיות אל"י מ"ל. אלי לישנא דתקיפא. מ"ל גי' ע' דאז נוכל לעמוד ולהתתקף בכח ואומץ להמשיך עלינו עין העליון. ולכבשים כבש ודרגא שנוכל לכבוש את כל המדריגות וכנ"ל כ"א אלינו ההשפעה. במספרם כמשפט במספרם היינו ההארה יבוא עלינו כמשפט לאוהבי שמו וכראוי לישראל כי שורת הדין והיושר נותן שיבוא אלינו כל טוב אמן

פרשת מטות

וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבואו אל המחנה. נ"ל דהנה בני גד רומזים על הצדיקים אשר הגיעו למלכותא קדישא כי ג"ד גי' ז' רומז על המדה השביעית שצריך לקדש ולטהר עצמו בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו להמשיך בכל אבר וגיד את האלהות בכ"פ בבחי' מחודשת. וכמאמר דהמע"ה לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי בכ"פ בהתחדשות. וזהו וכבסתם בגדיכם שתכבסו עצמכם ואז תזכו להשיג בגדיכם. היינו ולבושין דגופא ודנשמתא ע"י כי ביום השביעי כאשר תבואו אל יום ר"ל להארת מדה השביעית מדת המלכות ואז וטהרתם. ואחר תבואו אל המחנה. ופירש"י ז"ל למחנה שכינה. כי בלא זה א"א לבוא לחצר בית המלך פנימה. אבל בהתקדשו ובהתטהרו אחת לאחת על כי יחשוב בהיאך אנפין איקום קדם מלכא אז תוכלו לבוא אח"ז למחנה שכינה והבן

לא נשוב אל בתינו עד התנחל בנ"י איש נחלתו. נ"ל בהקדם לפרש הכ' תומיך ואוריך לאיש חסידך ר"ל התמימות וההארה שמחוייב להיות בכל איש בר ישראל זה נותן לאיש חסידך איזהו חסיד המתחסד עם קונו וכמבואר מאמר זה אצלינו בארוכה במ"א. וחסיד הוא ג"כ לשון חרפה ובושה מלשון כי חסד הוא הנאמר בפ' קדושים על כי החסיד תמיד כמעיל יעטה בושה שבכחו א"י לעשות כלום כ"א ה' הוא הנותן לו כח לעשות חיל. ולזה לבו נדכה ונשבר בקרבו ויוכל לפעול כ"ט כמאה"כ לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. הרצון כשיהי' לך לב נשבר ונדכה כנ"ל לידע נאמנה כי לא כחך ומחכמתך כי נבונות כ"א הכל בעזר אלהי השופע עליך בזה אלהים לא תבזה לא תתן בזיון בהש"י. משא"כ כשהאדם מתגאה כי חכמתו עמדה לו הוא מבזה בזה כביכול את הבוב"ה באמרו שא"צ לעזרתו. גם יתבאר תומיך ואוריך וגו' כי יש צדיקים אשר הם תמימים אבל אינם משגיחים על הדור. אבל יש צדיקים אשר לא די להם בעבודתם כ"א להעלות את כלל ישראל ואלו נקראים בני ג"ד אותיות "גומל "דלים שגומלים גם את הדלים אשר אין כחם יפה ותועלתם נשגבה מעצמם מעלים הצדיקים אותם וזה תומיך אלו התמימים בפני עצמו כנ"ל ואוריך היינו אלו המאירים את הכל זה נותן לאיש חסידך. וזהו לא נשוב אל בתינו.