קהלת משה קפ

עד הנה שמם כמדבר עשו ממנו צ"ן גי' ק"ם להביאה אל קומה שלימה. עד רחב שעשו כ"כ שהביאו לרחבת והרחבה כזו. לבא חמת. דידוע כי החיים נמשך מת"י נימין. ואות ת' במילואה כזו תי"ו. ת"י מורה על ת"י נימין ו' המשכה שממשיך את החיים. חמת ת' מורה כנ"ל. וחמת צירוף ח"י מ"ת שהמשיכו החיות מת"י נימין אל מה שהי' בבחי' מת ועי"ז ויעלו בנגב בחכמה עליונה ובבואם למדה זו אז הם באחדות גמור. לכן כתיב ויבא עד חברון ויבא לשון יחיד עד חברון להיות חבר אל שער הנו"ן יובלא עילאה שער הבינה עלמא דחירו והבן היטב

כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם. ופירש"י ז"ל כמספרם של בהמות מספר של נסכים. אפשר לרמז דצריך להבין הקרבת הקרבן אם אדם חטא בהמה מה חטאה. אמנם ידוע מ"ש מחו' מ"ו הה"ק מו"ה לוי יצחק זצלה"ה אבד"ק בארדיטשוב שלזה נקראת בהמה אותיות בה מה. והקרבן הוא למען יבוש אדם ממעשהו הלא אני בחי' מה גי' אדם דמות דיוקן אדם ואיך הרעותי את מעשי לפגום ח"ו בדמות דיוקן אדם ואז יתקן ויאיר מעשיו והנה ו' במילואה כזה וא"ו גי' י"ג כי הש"י נק' ו' מלשון ווי העמודים שהוא מייחד שמיא וארעא והצדיק נק' גם כן ו' שהוא מייחד ג"כ וע"ז רומזים ב' הווין מוא"ו ואות א' הוא אדם רמז על הצדיק שנק' אדם ו' קדמאה אות ו"ה לשון שמחה שהצדיק משמח למטה ובזה גורם ע"י יחודיו שמחה לעילא ונתמלא וא"ו גי' י"ג כמנין. אח"ד וממשיך י"ג מכילן דרחמי. וזה כמספר אשר תעשו. כמספר לשון הארה כמו ספיר. ור"ל כמו שתאמרו למטה בזה העולם ככה תעשו תיקון לאחד. אחד גימ' י"ג אות וא"ו כנ"ל תגרמו גם למעלה. כמספרם. כי האדם בעלותו ממדריגה למדריגה אזי נופל ממדריגתו הראשונה והוא ירידה לצורך עלי' למעלה ממנו וזה שפירש"י ז"ל כמספרם של בהמות שמה שאתה נחשב בעיניך בבחי' בהמה נפול ממדרגתך הוא למען מספר נסכים לשון נסיך ושררה שתבוא לנסיכות ושררות ומדרגה חדשה. והבן כי קצרתי

מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה לדורותיכם. נ"ל עפ"י פיה"כ מראשית שנה ועד אחרית שנה ואיתא בס"ק שנ"ה גי' ספיר"ה לשון הארה כמו ספיר ור"ל ראשית שנה שצריך להאיר עצמו בימי ראשיתו היינו בימי הנעורים בעודו איש וחמימות היצר בוער בי ותגבר עליו כי לכן הועמד היצר למען יתגבר עליו ותשוקת היצר ג"כ לזה כאשר הארכנו מזה במ"א ולא להמתין עד עת זקנה אשר אין בכחו לעשות תשובה. ובשובו בימי נעוריו זוכה עד אחרית שנה שהארה זו תועיל לו גם על האחרית בימי הזקנה. וזהו מראשית עריסותיכם מראשית העיסה כמו העיסה שהוא גולם וע"י החמץ שבתוכו נתגדל. כן מראשית הם ימי הנעורים ומן היצר שהוא ראשית העיסה להתגדל ממנו נקח לעבוד את ה'. ובזה תתנו לה' תתנו לשון מתנה כי יוחשב לפניו ית' כמתנה. ובזה תרומה לדורותיכם תרימו את כל מדורותיכם ומושבותיכם

א"י מראשית עריסותיכם וגו'. כי כתיב קודש ישראל לה' ראשית תבואתו בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית ובשביל ישראל שנק' ראשית ועיקר הראשית הוא הנשמה לא הבשר כי הוא המונע. אמנם הנשמה בהיותה בעולם העליון גם במעי אמה צופה ורואה באור פני מלך חיים. ובבואה אל עוה"ז אל