קדושת יום טוב (ליפמן) פא

קשים מדידי' אדידי' דהא בפ"א דזכי' דין י"ד סבר דקניית עובד כוכבים הי' בין במשיכה בין בדמים וא"כ ע"כ דדריש לעמיתך לענין קנין. וכמ"ש התוס' בפ' בתרא דעבודת כוכבים דף ע"א ואיך כתב בפי"ג דמכירה דין ח' הך מיעוטא דעמיתו נמי לענין אונאה וכיון דקשיא דידיה אדידיה ליכא למשמע מינה ואין כאן מקום להאריך בדברי הרמב"ם לענין גוף הקניות וקרוב בעיני שנשתבשו הגרסאות בדבריו בפ"א דזכי' הלכה י"ד בין קונה למקנה ובין מקנה לקונה ובזה דמעילות היה בין ישראל לעובד כוכבים ובין עובד כוכבים לישראל ואם נניח כן יתורצו כל הסוגיות ומאן דמתרץ לי בלי שום הגהה מובילנא מאני' וכו':

ולכאורה מדהביא ריש פי"א דגזילה דרשא דאחיך לענין אבידתו איכא למשמע דגזילו מה"ת אסור ובאמת יש לדקדק גם בשיטת הש"ס למ"ד גזילו אסור מדרבנן אבידת אחיך ל"ל ומיהו יש לתרץ דמוקי לאחיך לדרשא אחריתא ולפמ"ש התוס' בעבודת כוכבים דף כ"ו איכא לתרץ דאיצטריך מיעוטא דאחיך עיי"ש. אבל הרמב"ם דמייתי הך דרשא לענין אבידת ממונו משמע דס"ל דגזילו אסור מדרבנן וגם ראיה זו יש לדחות ומ"ש כת"ר דלהרמב"ם לא שני לי' בין עושקו לגזילו יפה כיון ומ"מ ברווחא אפ"ל דלא פליג אפשטא דסוגיא לענין הפקעת הלואתו דעושקו והפק"ה תרי מילי נינהו עושקו מקרי כמ"ש הרמב"ם בפי"א דגזילה הלכה ז' שהפקיע חובו באלמות. ונראה דלאו דוקא באלמות וחיזוק יד אלא אף אם היה מפקיע בטענת שקר שהיה ידוע לכותי שמשקר ומכחיש בכה"ג נמי נראה דמקרי עושקו דמה לי אם מפקיע באלמות או בטענת שקר הידוע שקרו ס"ס הרי אוכל ממונו בזרוע. וכמ"ש הראבי"ה בפ"ק דקדושין אבל מ"מ אפשר לומר דהיינו דוקא שמה שידוע היה להעובד כוכבי' בבירור שהישראל משקר ומכחישו אז הוא דמקרי עושקו ומה שלא היה ידוע לו בבירור אלא שתבעו בטענת ספק כגון במוכס אנס ויורש שכ' רש"י בכה"ג מקרי הפקעת הלואתו ומ"ש כת"ר דלא עדיף הפק"ה בטענת שקר מהטעאתו דס"ס הרי מטעהו בטענת שקר סברתו נכונה בזה והנה לפמ"ש לעיל שהטעאתו לעולם לא הי' נפיק מחשש ח"ה משום דלא עדיף מטעותו דלא א"ל על חשבונך אני סומך לפ"ז יכילנא לשנויי דלהרמב"ם נמי איסו' הטעאה היה מטעם חשש ח"ה והכי משמע קצת בפי"א דגזילה אבל יותר נראה דברי הרמב"ם דאיסור הטעאה הוא משום דתועבה הוא לעשות עול כמ"ש בפ"ז דגניבה הלכה ח' ומשו"ה אפילו גניבת דעת אסור ולפ"ז ודאי גם הפק"ה לא עדיף מהטעאה וגניבת דעת אבל לא לענין חיוב חזרת ממון כמש"ל אי"ה דלהרמב"ם נמי בהטעאה לא הי' חיוב חזרת ממון כיון שלא הי' עושה מעשה בידים ומכ"ש בגוונא דמוכס אנס ויורש שאינו מוציא ממנו ממון רק מפקיע חובו ואיסורא דגניבת דעת הוא דאיכא וישוב הסוגיא יובן עפ"י מש"ל אי"ה בדברי התוס' והשתא ניחא הא דלא כתב הרמב"ם בפי' שריותא דהפק"ה משום דבאמת בכלל הטעאתו הוא דאסו' משום גניבת דעת אבל לענין חזרת ממון דקדק בפי' בריש הלכות גזילה לפרש מהו גזל ומהו עושק וכדכתיבנא דהפק"ה ועושק תרי מילי נינהו כן נראה ליישב דברי הרמב"ם שלא נגד פשטא דסוגיא:

ומ"ש כת"ר להביא ראי' דמדאיצטריך קרא למעוטי אבידתו מכלל דגזילו דאסר רחמנא ל"ד כעין ויגזול את החנית אלא אפילו עושקו נמי כ"כ גם הרב ח"צ בתשובה אבל אין זו ראי' דכבר כ' דלטעמיך תיקשי למ"ד גזילו אסור מדרבנן אבידת אחיך ל"ל ועוד יש מקום לומר דאבידתו שאני מעושקו וכעין זה כתב ג"כ כת"ר בדקדוקיו בשיטת הרי"ף ומ"ש כת"ר דכן יש ללמוד מדאיצטריך רעהו בנזקי שור אינו מדוקדק דהא אכתי איצטריך הך רעהו למעוטי הקדש ובמאי דמשמע מדברי כת"ר דלמסקנ' נמי פטורא דנזקי שור נפיק מרעהו וקרא דראה ויתר וגו' קאי אסיפא לחייב נזק שלם בשור של כותי שנגח יפה כיון וכ"כ הר"ן וכ"כ היש"ש והכי משמע להדיא בירושלמי דמפרש שם טעמא דמתניתין רב אמר ראה ויתר גו' חזקי' אמר הופיע גו' ר"א בשם רשב"י אמר בדיניהם והיינו אסיפא דבדיניהם בין תם בין מועד משלם נ"ש וכדתניא בתוספתא ריש פרק ח' שאין תם ומועד בנזקי כותי ומייתי לה לבתר הכי גם בירושלמי ודלא כהרמב"ם דמפרש בפ"ח מהל' נזקי ממון דקאי בדיניהם ארישא דמתני' ומ"ש כת"ר בישוב דברי הראבי"ה לא נהירא כלל דמ"ש בתחלת דבריו דמיירי דוקא כגון שלא בא לידו בתורת הלואה ע"מ להחזיר הנה זולת שדבריו דחוקי' ויש להשיב עליה' בשיט' הסוגי' אבל אף שיש ליישבו בדוחק ואולי היה מקום לדבריו דאי הוי משני כאן בגזילו כאן בהפקעת ממונו אבל הכא הא משני להדיא כאן בהפקעת הלואתו והם היפך דברי פירושו ואפילו אי הוי אמר לי יהושע ב"נ לפרש כן לא צייתינא לי' מפשטא דלישנא דהלואתו דמשמע ודאי שלוה ע"מ לשלם ככל הלואתו דכולי תלמודא ואי דייקינן כולי האי למיפק מפשטא דסוגיא לא מסקינן דינא בקושטא:

ומ"ש במסקנתו דהראבי"ה אזיל בשיטת הרמב"ם דס"ל הפק"ה הי' אסור זולת דקדוקים שצריך ליישב לפי"ז בדברי הראבי"ה אבל לצרת הרמב"ם ולדוחקו אנו מצטערין אלא שבא לטפל גם את הראבי"ה עמו בצרה ובפרט הרמ"א שהביא דברי הראבי"ה בח"מ סי' רפ"ג ודאי אין מתפרשין יפה לא ע"פ דברי כת"ר הראשונים שרוצה לחלק בין הלואה לשאר חוב דהא רמ"א בסי' שמ"ח כתב סתם ולא עפ"י מסקנת כת"ר דמסיק דלראבי"ה הפקעת כל חוב אסור מה"ת ולא עוד אלא שמדייק במסקנתו ודברי הרמ"א דסי' רפ"ג שכתב אם אין יודעין כו' ודייק כת"ר אבל כשתובעים אותו אף שמפקיע בגוונא דליכא ח"ה מ"מ הרי מטעהו בטענת שקר ולהטעות אסור עכ"ד כת"ר והרי הרמ"א כתב להדיא בסי' שמ"ח להיפך אבל דברי הראבי"ה נוחין להתפרש לכל השיטות ואין רצוני להאריך בדקדוקים ליישב דבריו בדקדוק למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל עיקר כוונתו נראה דהיכא שהעובד כוכבים היה יודע שהישראל חייב לו ותובע בבירור אזי אסור להכחישו אי מדרבנן מפני ח"ה כשיטת כמה מהאחרונים או מה"ת משום ח"ה כשיטת התוס' בכה"ג מקרי עושקו ואכילה בזרוע כמש"ל בדברי הרמב"ם משא"כ כשלא בא אלא בטענת ספק כגון במוכס אנס ויורש דבכה"ג לא מקרי אלא הפק"ה ואף דסברת כת"ר נכונה דלא עדיף הפקעה בטענת שקר מטעותו בחשבון והרי הראבי"ה אסר הטעאה כמבואר במרדכי פ' הגוזל מ"מ בהטעאה איתא רק לתאי דגניבת דעת וכמש"ל:

ושיטת הרמב"ם בשינויא דבמוכס עובד כוכבים אע"ג דקלסיה ופירושו יפה בב' אופנים הבאים מדרך אחד ושיטתו מחודש ומחודד מ"מ לית הלכתא כוותי' דיחידאה הוא ולזאת לא הזכרתי דעתו במכתבי הראשון וכן עתה אך למען ידע כת"ר שחביבים וערבים עלי דברי קדשו ועיינתי בהם כראוי לא אמנע מלהשתעשע בנועם אמריו שנים ושלשה גרגרים בראש אמריו הנעימים הנה מ"ש כת"ר דמשמע מלשון הרמב"ם דה"ה בגזילו מדנקט ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס הזה דוקא. משמע דוקא ממכס הזה הוא דעובר אבל מהנוטל יותר מקצבתו אינו עובר יפה כיון בדעתי'