קדושת יום טוב (ליפמן) סה

אסור מדאורייתא דלר"ל ע"כ לעמיתך אתי למעט עובד כוכבים מדין אונאה וע"כ גזילו אסור וכדאיתא בסוגיא להדיא ואין צורך להאריך בזה. אבל לעניננו יש ללמוד מכאן דלמ"ד גזל עובד כוכבים אסור גם הפקעת חובו נמי אסור דאי הפקעת חובו מותר מדאורייתא אכתי תיקשי למה לי קרא למישרי אונאה. השתא הפקעת חובו מותר. אונאתו דהוי דרך מקח וממכר מיבעי. וכה"ג איתא בב"מ ר"פ איזהו נשך דאמרינן לא לכתוב באונאה ותיתי מהנך מה להנך שכן אין דרך מקח וממכר בכך אלמא אונאה משום דדרך מקח וממכר בכך ונהי דאמרינן נמי התם איפכא דהנך מאונאה לא אתיין משום דמה לאונאה שכן לא ידע דמחיל. ע"כ בסוגיין דבכורות לא ס"ל הך סברא דאי ס"ל מאי פריך למ"ד גזל כותי עובד כוכבים היה מותר השתא גזילו אונאתו מיבעי הא איצטריך משום דלא ידע דמחיל אלא ע"כ צ"ל דאע"ג דגבי ישראל עבדינן צריכותא בהכי היינו משום דישראל בר מחילה הוי אבל עובד כוכבים דלאו בר מחילה הוא דמה"ט בן נח להרג על פחות משוה פרוטה לא שייך למעבד גביה האי צריכותא וא"כ אי הפקעת הלוואתו היה שרי אכתי תיקשי למה לי קרא למישרי אונאתו דכ"ש משום דהוי דרך מקח וממכר בכך דמה"ט אמרינן בב"מ שם דאונאה קילא טפי אפי' מריבית דמדעתיה קיהיב וכ"ש דקיל טפי מהפקעת חובו שמפקיע בע"כ. ואמנם אפשר לחלק דשאני הלואתו דכבר זכה הישראל בממון משום דמלוה להוצאה ניתנה ומעיקרא בתורת זכיה גמורה אתי לידו משא"כ באונאה והנראה דע"כ צריך לחלק כן אליבא דרבא דס"ל בפ' הזהב (דף מ"ח) כריש לקיש דקאמר קרא ומתניתין מסייע לי' לריש לקיש וא"כ ע"כ ס"ל דלעמיתך למעוטי עובד כוכבים מאונאה וס"ל כמ"ד גזילו אסור ורבא הא קאמר להדיא דאפי' מ"ד גזילו אסור הפקעת הלואתו של כותי אנס היה שרי אלא וודאי ע"כ צ"ל דאף על גב דהפקעת הלוואתו היה מותר אפ"ה איצטריך קרא לאונאתו. והיינו ע"כ מטעמא דכתיבנא מיהו לפמ"ש התוס' בב"מ שם ובבכורות דאין ואיה מהתם דרבא כר"ל ס"ל אין צורך לזה ואין להאריך:

אמנם הא ודאי יש להוכיח מסוגיא זו דלמ"ד גזילו אסור לאו דוקא גזילו ממש דהיינו כעין ויגזול את החנית שחטף מיד ליד אלא אפי' פקדונו או משכונו של כותי שביד ישראל נמי דין גזל יש בו ואסור מדאורייתא. דנהי דבהלואה יש לחלק כדכתיבנא בהנך וודאי אין לחלק בהכי ומדאיצטריך להוציא אונאה ש"מ דהני אסירי וכן יש להוכיח מדאיצטריך אחיך להתיר להוציא אבידת כותי אנס ודלא כמ"ש בחלקת מחוקק סי' כ"ח בשם מהריוויי"ל. ואי"ה יתבאר מזה לקמן בס"ד ואין להאריך כאן בזה. ועכ"פ פשט הסוגיא ניחא טפי לשיטת הרמב"ם. והואיל וכן אין בידינו להכריע להקל במקום שיש לחוש לאיסור דאורייתא:

סימן יב ואמנם בנידון השבועה אם נחייבהו בזה נלע"ד בפשיטות דוודאי איסור גמור הוי לכו"ע ולא מהני ביה שום ביטול בלב כיון דאין כאן שום אונס דממונא הוא שתובע ממנו ודברי הרשב"א נכונים וברורים וראויים למי שאמרן וכן הוא בדברי הר"ן בפ"ד דנדרים דאע"ג דהברחת המכס מעובד כוכבים הוי כהפקעת הלוואתו מ"מ היה אסור לישבע ע"ז יעו"ש וכ"ש בחוב ממון ממש שהלוה ע"מ לפרוע לו שאין זה אונס כלל מה שתובע ממנו בערכאותיהם שישלם לו. ואפי' לשיטת הסוברים דהפקעת חובו היה שרי. וראיה לזה מהא דאמרינן שם בהגוזל האי בר ישראל וכו' ולא אמרן אלא חד אבל תרי לא ומשמע בפשיטות דשמותי הוו משמתין ליה אבל אין מחייבין אותו לשלם כדין מוסר. וכן כתב להדיא בהגמ"ר בפ"ה דב"ק והביאו בד"מ בחו"מ סי' כ"ח וכן בשו"ע שם ואי נימא דהפקעת הלואה כיון דמותרת הוי ליה ממונו ממש ואי מצטרך לשלם הו"ל כאנס אמאי אינו מחייב לו לשלם כדין מוסר דהרי מפסידו ממונו ממש בזה. ויותר מזה קשה דבי תרי אפי' שמותי נמי לא הוו משמתין להו והנה התוס' הקשו אהך דבי תרי וז"ל וא"ת הא לעיל שרי להפקעת הלוואתו וא"כ מפסידים אותו הרבה שאם היה רוצה היה יכול לכפור. וי"ל דמ"מ לא הוו משמתין להו כיון שאין משלם על ידם אלא מה שחייב לו עכ"ל. והנה לכאורה יש לתמוה בדבריהם במ"ש ואם היה רוצה היה יכול לכפור והא אסור לכפור מפני ח"ה מיהת מדרבנן ואטו בשופטני ורשיעי מחזיקינן ליה דנימא שמפסידים איתו מפני שהיה יכול לעבור על דעת חכמים וא"כ אפי' היתה הפקעת הלוואה אסור מדאורייתא נמי נימא אם היה רוצה היה כופר והיה עובר אאיסורא אלא וודאי משום זה לא מיקרי הפסד ומה לי איסור דאורייתא או דרבנן. וכה"ג קשיא לי אמ"ש המרדכי בשם ר"ת דאפילו אם אומר היו משמתין ליה משום דמצי לאישתמוטי יע"ש והיינו שהיה יכול לכפור לו. וזה תימא כיון דמדינא אסור לכפור מפני ח"ה א"כ האי עד לאו מידי עבד ואדרבה מצוה קעביד שמצילו מעבירה דרבנן וכי בשביל זה שמותי הוו משמתין ליה וכ"ש דמצי העד למימר אני איני מחזיק אותו לעובר על דברי חכמי' ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן והנראה בעיני בפשיטות דהתוס' אזלי לשיטתם בזה דס"ל דאיסור גזל מן התורה הוא מטעם ח"ה ולשיטתם ע"כ בהפקעת הלואה של כותי אנס ליכא ח"ה כלל ואפי' ידע הכותי וכמו שבארתי לעיל באריכות בס"ד דמימר אמר זוזי לית ליה ואשתמוטי קמישתמיט ולשיטתם בהפקעת הלוואה קיל טפי וזהו שכתבו בפשיטות שאם היה רוצה היה יכול לכפור וזהו נמי דעת ר"ת שהביא המרדכי שכתב דמצי לאישתמוטי דכשיטת התוס' ס"ל אבל לדעת הסוברים דהפקעת הלוואה נמי אסור מדרבנן במקום ח"ה וכ"ש לדעת הסוברים דאסור מדאורייתא מיהו הכא רבא הוא דקאמר להאי דינא ולרבא אליבא דכו"ע הפקעת הלואה של עובד כוכבים אסורה מדרבנן במקום ח"ה מיהו מדרבנן עכ"פ וודאי אסור לשיטתם ע"כ צריך לפרש דמיירי בשאינו מודה לדברי העד וכמ"ש רמ"א בשו"ע שם ובד"מ הביא ג"כ בשם הגהמ"ר ומבואר שם דאם מודה לדברי העד לא הוו משמתין ליה. ואזיל נמי לשיטתם דפסק דהפקעת הלוואה דווקא במקום דליכא ח"ה וכמ"ש בסי' שמ"ח יע"ש ובכה"ג דליכא ח"ה אה"נ דאפי' מודה לדברי העד היו משמתין ליה וכ"כ הש"ך שם בשם יש"ש ואמנם פשט הסוגיא משמע טפי כפיר"ת דמיירי אפי' במודה לדברי העד מדאיבעי לן אדם חשוב דסמכי עלה וכו' א"ד כיון דאדם חשוב הוא ולא מצי אישתמוטי להו ומצי לאסהודי ואי מיירי בשאין מודה לדברי העד מה לי אדם חשוב מה לי אינו חשוב והיכי נימא ליה לאסהודי להאי עובד כוכבים כיון שזה מכחישו ונהי דשמותי לא משמתין ליה אם העיד משום דמצי למימר קושטא אסהיד וחציף נמי לא הוי משום דלא מצי מישתמיט להו מיהו לשון הש"ס דקאמר ומצי לאסהודי משמע להדיא דאנן אמרינן שמותר לו לילך ולהעיד ואמאי כיון שזה מכחישו האיך נתיר לו לילך ולהעיד להוציא ממנו ממון וכי מפני שאדם חשוב הוא נאמן טפי מזה שמכחישו הא לא האמינה תורה עד א' להוציא ממון ואין חילוק בין חשוב שבחשובים אבל לשיטת ר"ת א"ש כיון שהוא