קדושת יום טוב (ליפמן) נט

לנו להכריע מדברי הרי"ף שכ' הגירסא כגי' הרא"ש אבל הא מילתא גופא לא ברירא לן ולא מצאנוהו בשום אחד ממפרשי הרמב"ם לא במגיד משנה ולא בכסף משנה ולא באחריני שיהא להרמב"ם גירסא אחרת וכבר כתבתי בס"ד דאפי' לפי גירסתנו בגמ' שהיא גירסת הרא"ש והרי"ף יש לפרש כדעת הרמב"ם וכיון שכן אין לנו הכרע מדברי הרי"ף כלל ואף שכתבתי דפשט לשון הרי"ף וסתימתו משמע כדעת הרא"ש עכ"ז אין זה דבר ברור להכריע דעת הרי"ף שהיא כדעת הרא"ש כיון שכ' כלשון הגמ' ממש וא"כ עדיין אין דעתי נוחה בהכרעה זו לסמוך עליה באיסור אשת איש וכל הרוצה לסמוך יבוא ויסמוך ויש לו על מי לסמוך. ואמנם בהך עובדא דידן אם ידוע הדבר שהעגלה עם הסוסים האלו הם של בעל העגלה הידוע להם שהוא בעלה של אשה זו וכן אלו הבגדים שהיה לבוש בהם בסי' אלו שהגיד הרוצח שנראה שהם סי' מובהקים קצת ואף דסימני המראה לאו סי' הוא מ"מ סימנים אחרים שהם מקראסניא ובגד אחר ניוואנט פשוט וסי' האונטער שלאק מאיזו שמוסין נראה לדינם כסי' מובהק קצת ואם ידוע שכל אלו הבגדים היו של בע"ג הידוע להם וגם הסוסים האלו והעגלה הלזו יש לדון ולומר דאפי' לדעת הרמב"ם לא חיישינן כולי האי דאם באנו לחוש דהאי אזיל לעלמא ואחר הוא שנתלווה עם זה ה"ר חיים להיות לו בע"ג ע"כ צריכין אנו לומר ג"כ או שזה בע"ג הראשון מכר לבע"ג השני את הסוסים האלו והעגלה הלזו או השאילם לו או שהיה לבע"ג השני סוסים כאלו ועגלה כזו וכן בבגדיו נצטרך לומר שהשאיל בע"ג זה בגדיו לבע"ג השני או שהיו לשני ג"כ בגדים כאלו ממש וכולי האי וודאי לא חיישינן וגם יש להצטרף לזה סי' הגוף שהוא איש בינוני וזקנו ירוק שקורין געל כמו שהעיד מוה' יהודא הנ"ל על בע"ג ואף שסימנים אלו וודאי סי' גרועים הם מ"מ נראה דבנידון זה דבלאו"ה חששא רחוקה היא דילמא האי אזיל לעלמא ולא נודע איו ואחר הוא שנתלווה עמו והרא"ש לא חש לה כלל והרמב"ם דחש לה יש לומר דכולי האי וודאי דלא חיישינן ויש לנו לצרף כל הסי' הללו לענין זה דלא ניחוש לחששא רחוקה כזו ונראה לענ"ד שעל זה יש לסמוך ולהתיר גם אשת הבעל עגלה וכל זה כתבתי לדעת מה שנראה לענ"ד בשרייתא דהנך נשים העגונות ואמנם באופן ובתנאי אם יסכימו בזה עוד בעלי הוראה ידועים אשר להם לב ודעת להבין בגמ' ופוסקים ראשונים ואחרונים וקבועים בתלמודיהם:

סימן י אע"ג שאין דינים אלו שייכים עוד לזמן הזה דהאידנא לא שכיחי עוד הכותים ועובדי כוכבים מ"מ מן הצורך להוכיח איסור גזילם והטעתם והפקעת הלואתם בימים הקדמונים וכפי המסקנא בזה] להגאון המפורסם רשכבה"ג מו"ח חיים מוואלאזין זלה"ה בדין גזל כותי ועובדי כובבים אנסין בימים הקדמונים ופלפול ארוך ועצום בזה:

גרסינן בגמ' בב"ק דף קי"א אמתניתין דאין פורטין וכו' מוכסין והאמר שמואל וכו' איכא דמתני לה אהא דתניא לא ילבש וכו'. עד רב אשי אמר הכא במוכס כותי דתניא ישראל ועובד כוכבים וכו' ר"ע אומר אין באין על שום אדם בעקיפין מפני קידוש השם ור"ע טעמא דאיכא קידוש השם וכו' וגזל כותי מי שרי והתניא וכו' עד רבא לטעמיה דאמר רבא ע"ע גופו קנוי וכו' ע"כ ובספרי הש"ס חסר קצת והב"י בחו"מ (סי' שס"ט) העתיק כלשון הזה יע"ש ופי' רש"י בהפקעת הלוואתו שאין גזל ממש היה שרי. כי ליכא חלול השם וכו' והנראה מדברי רש"י דכאן דלר"ע גזל הכותי ממש לאו משום חילול השם בלבד הוא דאסור אלא מדאורייתא אסור וכפשט הסוגיא דמקראי ילפינן לה. ובהפקעת הלוואה דלאו גזילו ממש הוא דיש חילוק בין היכא דאיכא חילול השם. להיכא דליכא. והיינו דקמשני רבא כאן בגזילו כלומר הא דיליף ר"ע דגזל כותי אנס אסור מע"ע היינו גזילו ממש ובכל ענין אסור מדאורייתא וכאן דאמר ר"ע מפני קדוש השם דדייקינן הא לא"ה היה שרי בהפקעת הלוואתו דלאו גזילו ממש הוי ואין בו איסור דאורייתא ומשום ח"ה לבד הוא דאסור והיכא דליכא חיה"ש. אין ה"נ דהיה שרי וזה דלא כמ"ש רש"י בסנהדרין ד"ה ישראל בעו"ג דף נ"ז ע"א) דאפילו מ"ד גזל כותי אנס אסור אינו אלא מדרבנן מפני ח"ה ולפי פשט הסוגיא דכאן דברי רש"י דשם תמוהים. דהא פריך הכא אדר"ע דאמר מפני קדוש השם מהא דיליף ר"ע גופיה מקרא דגזל כותים אסור וע"ז מסיק רבא כאן בגזילו כו' ומוקי להך דקתני מפני קדוש השם בהפקעת הלואה אלמא בגזילו ממש לאו משום קידוש השם הוא דאסור אלא מדאורייתא וכדעת המקשה דפריך משום דר"ע קרא קדריש וכן רב הונא דבסמוך נמי נראה דמדאורייתא קאמר ודריש מקרא דואכלת כו':

ואמנם ראיתי דשם בסנהדרין דבריו סותרין זא"ז דכתב שם בד"ה משום דקבעי למיתני וכו' וז"ל ואי תני וכו' הוי תני ישראל בעובד כוכבים פטור ומשמע דהיה פטור מן המיתה ועובר עליו בלאו ומשו"ה תני ברישא וכו' דס"ל כמ"ד מותר ממש עכ"ל. מזה משמע להדיא דס"ל דמ"ד אסור מן התורה קאמר דאסור דאל"כ לא הוי צריך לומר דס"ל כמ"ד מותר:

והנה ראיתי בחידושי הר"ן שם שכתב אהא דישראל בכותי מותר וז"ל הא אתי כמ"ד גזל כותי אנס היה מותר מן התורה ופלוגתא היא בפ' הגוזל בתרא ומיהו מדרבנן אסור מפני חילול השם וכדאיתא התם ע"כ יע"ש. והנראה להדיא מדבריו דס"ל דאפי' מ"ד גזל כותי אנס היה מותר מודה דמדרבנן הוא דאסור מפני חילול השם. מיהו מ"ש ע"ז כדאיתא התם יש לעיין. דלא הוזכר בסוגיא דפ' הגוזל כלל מזה דלמ"ד גזל כותי אנס מותר יהיה אסור מפני חילול השם:

והנראה בעיני שלמד כן מדין הפקעת הלוואה לר"ע שלא היה בו איסור דאורייתא ואפ"ה מדרבנן אסור מפני ח"ה וכן אבידתו של כותי אנס היה מותר מן התורה וכדיליף מקרא ואפ"ה אמרינן דבמקום שיש חילול השם אסור מיהו מ"ש דפלוגתא היא בפ' הגוזל בתרא לא ידענא דלא הוזכר בסוגיא זו מהנך תנאי דס"ל דגזל כותי אנס היה מותר וכן כתבו התוס' כאן ור' ישמעאל ור"ע דפליגי בהפקעת הלוואה פליגי וכדמפרש רבא ולאו מדאורייתא פליגי ומה שנראה בדעת הר"ן בזה. אין כאן מקומו:

ואמנם עפ"י דברי הר"ן אלו. יש לפרש דמ"ש רש"י בסנהדרין ומדרבנן איכא למאן דאסר בהגוזל בתרא משום חילול השם כוונתו דאפי' למ"ד גזל כותי אנס היה מותר נמי אסור מדרבנן מפני חילול השם. ומ"ש איכא למאן דאסר היינו משום דר' ישמעאל פליג וס"ל דלא חיישינן לק"ה כלל ולדידיה כל שמותר מן התורה אין בו איסור אפי'