כתוב שם סוכה ז.

אמר רב גידל אמר רב האי אפקותא דדיקלא מסככין בה ואע"ג דאגידא אגד בידי שמים לא שמיה אגד ובמס' פרה בסוף פי"א שנינו כל אזוב שיש בו ג' קלחים וכו': א"א אין בדבריו ממש דלגבי סיכוך אמרי' אגד בידי שמים לא שמיה אגד משום דאיסורא דרבנן היא ומקילינן בה ומאי קולא דחשבינן ליה חד וליכא גזירת אוצר ולגבי פרה דפסולא דאורייתא מחמרינן ואמרי' שמא אגד והאי מאי חומרא היא אדרבה קולא היא דקא חשבינן להו בתלתא וכאגוד נמי הוי דאי בחד הוא פסול הוי ואנן הכי אקשינן כיון דאמרי' הכא דאגד בידי שמים בחד הוא לא פסגו אמאי כשר והא דברי הכל הזאת אזוב בקלח א' פסול וזו היא קושיא ודאי ותרצינן מחוסר נתיחה לאו כמחוסר מעשה דמי כדאמרי' בקדושין לענין מעשר מחוסר תלישה לאו כמחוסר מעשה דמי דכל שבידו הוא הלכך פסוג לא מעכב ואגידה נמי לא מעכבא ואפי' לר"י דאמר גבי לולב מעכבא התם הוא דנפקא ליה מצות אגידה משום זה אלי ואנוהו ואתיא קיחה קיחה לעכב אבל לגבי אזוב ג"ש דקיחה קיחה למצוה. ורבנן נמי ילפי לה דנהי דלולב מאזוב לא ילפי אבל אזוב מאזוב ילפי:

מיהו סוגיא דשמעתא ודאי בהפכן על צדיהן כוותיה דשמואל אזלא וכו': א"א לולי שאני סומך על דברי הרב ז"ל אפי' על ימין שהיא שמאל לא הייתי חושש דבר זה אפי' כקש נדף לפי שהבעיא של הפכן על צדיהן אפשר שהיא לדברי הכל לרב ולדעת שמואל ובפחות מד' לדעת שמואל ר"מ אי נמי בד' לר"מ לדעת רב הלכך אין מביאים ראיה אי הלכה כרב או כשמואל ואדרבה מתני' דתקרה שאין עליה מעזיבה וכל הסוגיא כולה בפשטה כרב אזלא דסתם תקרה יש בה ד'. ומה שנתקשה זה על מה שאמר ר"מ ור"י הלכה כר"י יש לנו טענה גדולה על זה. חדא הא קי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו והכא בגזירת תקרה פליגי ועוד מהא דאקשינן בשמעתא ולרב יהודה אמר רב דאמר סככה בחיצין זכרים כשרה כו' ולא גזרינן זכרים אטו נקבות כו' הכא במאי מוקי לה ואם איתא דהלכה כר"י מאי קשיא מדרב יהודה על ר' יוחנן דקא משוה פלוגתא בנסרים משופים ובגזירת כלים לימא ליה ר"י דלא גזר זכרים אטו נקבות ור"י דאמר הלכתא כוותיה. ואי אמרת למאי הלכה כר"י הא אמרי' נקבות אצטריכינן ליה משום דבית קבול העשוי למלאות הוא אלמא כר"מ קמ"ל כהנך גזירות דפליגי אלא דלא גזרינן שאין כלים אטו כלים משום דלא מחלפי. ובכל זה אפי' חולק על דברי הרב ז"ל שפסק כר"י במחלוקת תקרה שאין עליה מעזיבה דהתם הא אוקמה שמואל דבבטולי תקרה פליגי דר"מ סבר בפקפוק לחודיה לא נפיק מאיסורא דאורייתא ואפי' הוו נסרים פחותים מג' טפחים פסולים לסיכוך ע"י פקפוק ובהא ודאי הלכה כר"י דסוגיא דשמעתא דאקשינן בשלמא ב"ה משום תעשה אי מפקפק עביד ליה מעשה דהיינו ביטול תקרה אבל במחלוקת דנסרים מג' ועד ד' דפליגי בגזירת תקרה לשמואל לא פסק הרב ז"ל כר"י והלכה כר"מ. והנה כל דברי הרב ז"ל נכונים וישרים. וזה החכם בעבור פירושי הצרפתים שצריכים תיקונים ותיקוני תיקונים שם לרב ז"ל טועה. וכתב בסוף השמועה וזו היא כשגגה הוא חלים והוא מפשר. ומ"ש בשם הרב צרפתי ז"ל דנסרים פחותים מד' טפחים לר"מ אע"פ שאין מסככין בהם נתן ביניהם פסלים הסוכה כשרה וישנים תחתיה אין לזה לא ראיה ולא מוכיח. וכבר יש לנו פי' יפה במלתיה דרב פפא שפי' מחלוקת ר"מ ור"י בנסרים שהם מג' ועד ד' ופי' הטעם לשניהם ר"י סבר כיון דליכא שיעור מקום לא גזרינן. ור"מ סבר כיון דנפקי מתורת לבוד גזרינן כלומר לר"י כיון דאי יהיב פסלים בינייהו מתכשרא סוכה גזרינן אפי' בתקרה ממש השתא נמי דליכא פסלים ויהיב להו לשם סוכה לא גזרי בהו ור"מ סבר כיון דנפקי להו מתורת לבוד וכי איכא פסלים גבי תקרה נהי דסוכה כשרה מיהו הן עצמם פסולים דלא אמרי' לבוד זה הפסל עם זה הפסל. והשתא נמי דמסכך בהו גזרי' משום תקרה אלמא פסלין לא מכשרי לפחותים מד' של תקרה לישן תחתיהם הלכך כי מסכך בהו נמי גזרי' בהו ואפי' עם פסלים אלא שיש לסמוך את דבריו מטעם שהנסרים שהם פחותים מד' טפחים כיון דלית בהו שיעור בהפלגה יהיו בטלים ברוב כעין שפודים ולזה הטעם אפי' בתקרה ממש אמרי' הכי. מ"מ הפי' שכתבנו סותר את דבריו ועוד יש עליו קושיא ממה שאמרו בענין הפסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה ופרשי' בו פחות מג' בסוכה קטנה ואם כדבריו הוה ליה למימר נמי אפי' פחות מד' בסוכה גדולה שהרי בטלין ברוב אלא ש"מ דכל ג' סכך פסול נהי דלא מפלגינן לסכך בהם הואיל ואין בעצמן שיעור מקום אבל הם עצמם פסולים הואיל ומפקי מתורת לבוד: