כתוב שם פסחים ו

א] ואע"פ שפירש הרי"ף ז"ל וכו'. א"א תלמיד שלא שמש כל צרכו מפסיד שמועותיו כי הרב ז"ל דוקא אמר בעירוב הפת והבגד אבל בגד עצמו ופת עצמו כלן אסורים משום דיש שבח כרכר בבגד ושבח עצים בפת ובתבשיל וכן בגד שצבעו בקליפי ערלה דתנן במסכת ערלה תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ידלק נתערב באחרים יעלה באחד ומאתים וכן בפת ולא פליגי רבנן בהנך תלת דבאפי נפשייהו ידלקו דתנן צבעו בקליפי ערלה ידלק נתערב באחרים רבי מאיר אומר כלן ידלקו וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים אלמא פת ותבשיל ובגד שאיסורם בעיניה הוא ובאנפי נפשייהו לדברי הכל ידלקו ולא יועיל להם הולכת דמי עצים לים המלח ולא להעלותם במאתים עם הקמח והמים והלא כלן נחשבין איסור הלכך פת עצמו אסור לגמרי ותנור אי לאו דסבירא לן זה וזה גורם מותר לא הוה סגי לן בצינון והשתא דסבירא לן מותר סגי ליה בצינון ולא בהולכת דמי עצים לים המלח ודבר זה ברור אצלי שלא יספיק לו בהולכת דמי עצים לים להתירו בלא צינון לפי שראיתי בגמרא ירושלמי דערלה פ"ג א"ר חגי כד נחתית מן אלפא שמעית קליה דרבי יעקב בר אחא דקתני בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ותנינן נטל ממנה כרכר וארג בו את הבגד אסור בהנאה ותנינן יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה ותני רשב"ג אומר ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו אמר רבי יעקב בר אחא חגי קשיתא וחגי קיימא תמן אין דרך בני אדם ליקח יין מן הנכרי ברם הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הנכרי כלומר לפיכך לא היה לו יתר למוכרו לנכרי חוץ מדמי צבע שבו אלא יעלה כולו באחד ומאתים. למדנו שאין לו היתר לבגד כדי ללבשו בהולכת דמי העצים לים ומשום הכי אינו רשאי למכרו לנכרי שהאיסור בעצמו לעולם אין לו היתר כאילו כולו אסור לפי שיש שבח עצים וקליפין בכולי פת ובכולי בגד ובכולי תנור ועוד יש מי שאומר כי הלבישה בבגד כאכילה בפת היא ולא התירו באיסורי הנאה בהולכת דמי האיסור כי אם ההנאה בלבד אבל האכילה והשתיה לא התירו והלבישה בבגד כאכילה ושתיה היא משום הכי אינו רשאי למוכרו לנכרי אלא אם כן נתבטל כולו במאתים שמא ימכרנו לישראל וילבישנו. הנה כי הלבישה כאכילה ואינה ניתרת ביוליך הנאת עצים לים המלח לפיכך אין ספק באפיית התנור שיהא מותר לאפות בו בהולכת דמי עצים לים המלח בלא צינון מפני שהוא כלבישת הבגד ולטעם הראשון כיון דיש שבח עצים בפת וכולו נחשב איסור אין לו פדיון כלל שהרי הוא כאילו העצים בעין מכל מקום מה שאמר רבי אליעזר בבגד יוליך הנאה לים המלח לטעם השני לא להתיר אותם בלבישה אלא לשטחה להתכבד בו או הנאה אחרת הדומה לה. עוד אני צריך לפרש אם חלק רבי אליעזר אפילו בדבר שבמנין ואסור בהנאה שהרי משנה שלמה שנינו ואלו אסורין ואיסורן בכל שהן יין נסך וע"ז ועורות לבובין וכו' ואוקימנא בדבר שבמנין ואיסורי הנאה לומר שאוסרין עירובן בהנאה כמותן לא חלק בהן רבי אליעזר להתירן ביוליך הנאה לים המלח. ומסתברא שאף באלו חלק רבי אליעזר שהרי הבגד שארגו בכרכר כאילו כולו איסור חשבנוהו ודאי בגד דבר שבמנין הוא וכן בכל איסורי הנאה שבתורה שאוסרין את עירובן בהנאה יועיל להם הולכת דמי האיסור לים כדי להתיר עירובן בהנאה ולאו מדרבי אליעזר אלא מדרשב"ג דאמר אפילו ביין שגופו של איסור נתערב בו סגי ליה בהוליך הנאה לים המלח. ויש עוד לומר שלא חלקו רבי אליעזר ורשב"ג על זו המשנה והמשנה כך אמרה כל זמן שהאיסור בתוכן לא יועיל להם רוב לבטל האיסור ולא אפילו אלף עד שיוציא מהם כדי האיסור ועיקר: