כתוב שם פסחים ד

א] תשעה צבורין וכו'. א"א כמה ניירים הפסיד הראה מדבריו דאי כרבא האי ט' צבורין של מצה וכו' אפי' ביטול לא צריך משום דאיכא תרי ספיקי ספק מצה ואימר אכלתיה מכלל דלרבי זירא ליכא ספק אכילה אטו לרבי זירא ודאי משיירא קאמר וזו טפשות גדולה אלא ודאי אימר משיירא קאמר א"כ לרבי זירא נמי תרי ספיקי הוו וטעות גדולה מזו דקאמר כמחצה על מחצה דמי וצריך בטול ואנן בבדיקה עסקינן ושני צבורין אחד של מצה ואחד של חמץ יוכיח דבעו בדיקה אי לאו דאיכא בית שאינו בדוק דתלינן להך עכבר דחמץ דלגויה עייל ולא אמרינן דתרי ספיקי נינהו ואי בתרי ספיקי מספקינן להו אפילו שני עכברים אחד בחמץ ואחד במצה ובית אחד בדוק ולא ידעינן הי מינייהו עייל תרי ספיקי הוו למה ליה למימר שני בתים ואחד שאינו בדוק אלא ע"כ בבדיקה עסקינן והך דט' צבורין כי הוי קבוע בדיקה נמי בעי וכי פריש אפילו בטול לא בעי. מיהו מיבעי לן למימר טעמא למה לא הוו תרי ספיקי וביטול נמי לא ליבעי. נשיב ונאמר כגון שאין שהות לעכבר לאכלו וקמשמע לן שצריך לבדוק ואין לו להשהות עד כדי שיאכלנו והואיל ובית זה הוחזק לפניו וצריך בדיקה חזר להיות כשאינו בדוק וזה הטעם לכולם הצריכים בדיקה שלא חשבנו ספק אכילה להיתר משא"כ בענין מדור הנכרים ולגבי נפלים לפי שלא הוחזק שעה אחת לפנינו באהל המת ולפיכך חשבנו אותו לתרי ספיקי ואין לנו מוצא מן הטעם הזה כי טוב הוא וראוי לסמוך עליו כי אם ספק על ספק לא על דאמרינן היינו בקעה דמיחזי דקא חשיב ליה לתרי ספיקי והנהו תרי ספיקי דפריש בהו האי לאו כלום הוא דלא דמו כלל לתרי ספיקי דנקטו אלא כיון דבדיקה דרבנן היא ואיכא לספוקי דילמא לא עייל כלל הו"ל ספיקא דרבנן לקולא דהוי ליה חדא ספיקא דהכא כתרי ספיקי לרבי אליעזר גבי טומאה דאורייתא אבל בהנך ספיקי אחריני כיון דודאי איכא דעייל בחד ספיקא לא פטרינן ליה וכולהו חדא ספיקא נינהו כדפרישית. וטעמא דמלתא משום דעיקר בדיקה על הספק נתקנה ומשום הכי חדא ספיקא לא מפקעה לה כל היכא דאיכא ודאי עייל בחדא ביתא ומפיק לה מחזקתה. אבל ספק על ספק לא על לא מפיק לה מחזקתה. ומה שכתוב בצבור אחד של חמץ וב' בתים בדוקים דפלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי והלכתא כרבי יוסי לענין בדיקה להקל אבל לא לענין בטול זה למה שחשב שני שבילין בספק טומאה ואילו היו בספק לא היו טמאים כלל שהרי רשות הרבים היא אלא כיון דתרי נינהו וחד מינייהו ודאי טמא כודאי טומאה הוא והלכה כרבי יוסי אפילו בטומאה דאורייתא וכ"ש בביטול חמץ כי האי דלא ידיע אי איתיה בעיניה אי לא וספק על ספק לא על כבר כתבנו את דעתנו שלא על דרכו של זה. על בדק ואשכח הלכתא כרבי דסוגיין כותיה ולא מטעמו של זה דמההיא לא שמעי' מידי אלא מדברי רבא במצא פירורין דתינוק. והניח ט' ומצא י' פלוגתא דר' ורבנן והלכה כרבנן וצריך בדיקה עד שימצא ט'. ועשר ומצא ט' צריך בדיקה עד שימצא עשר כרבנן. והניח בזוית זו ומצא בזוית אחרת צריך בדיקה כל הבית כרבנן והנך בעיא דרבא בעכבר שנכנס ועכבר יוצא וכן בחולדה צריך ביטול אבל בדיקה אע"ג דחשבינן להנך דלעיל כחדא ספיקא כדפרישנא ומצרכינן להו בדיקה הכא אע"ג דחדא ספיקא היא אי נמי נימא האי דעייל הוא ניהו דנפיק אפילו הכי סגי ליה בבטול דכיון דנפיק ידים מוכיחות הויין והיינו ספיקי דרבא וכיון דלא איפשיטא ספיקא דרבנן היא ולקולא לענין בדיקה וזה שכתב דסוגיין כר' זירא בכולי שמעתא דליכא למימר אימר אכלתיה מכלל דלרבא תרי ספיקי איכא אם כן מאי בעיא דרבא בעכבר נכנס ועכבר יוצא הלא תרי ספיקי נינהו אימר האי דעל הוא ניהו האי דנפיק ואת"ל אחרינא הוא אימר אכלתיה ובודאי כל דבריו נשברים כחרס ואין לנו אלא כמו שפירשנו וכמו שפסקנו וכן כתב הרב רבי יצחק אבן גיאות ז"ל עוד אומר דכל הנך בדיקות דאמרינן בעכבר אע"ג דאיכא למיחש לשמי קורה ולבור לא מטרחינן ליה כולי האי אלא כל היכא דניחא תשמישתיה דלא עדיפא בדיקה דככר אחד מבדיקה דחמץ טובא אע"ג דאיכא עכברים דגרירי כולה שתא וראיה לדבר מדאיבעיא ליה לרבא בככר בשמי קורה מכלל דהיכא דלא חזי ליה לא צריך סולם לבדיקה והאי סברא לא מחוורא גם הראיה אינה כלום: