כתוב שם פסחים ג:

א] ולטומאת מת בספק וכו'. א"א והלא ספק כלים הנמצאים מטמאים אדם דדומיא דהנך ספקי אחריני קתני לה ספק בית הפרס ספק הרוקין ומפרש לה במשנה באלו שמטמאין אדם וכיון שכן כלים נמי מטמאים דאבות טמאות שוינהו רבנן מעתה הא דאמר רבא בסכין אלא דנגע במחט הא אין כלי מטמא כלי לא בודאי מגע קאמר אלא בספק מגע שאע"פ שאמר במשנה בספק מגען ברשות היחיד תולין לא אמרו אלא למגע התרומה עצמה אבל כלי לא מטמא מספק משום דהוו כתרי ספיקי וגבי כלים לא מחמרינן כולי האי. מעתה מה שפירש זה כשאבדה לו מחט טמא מת והכירה בבשר לא שהכיר ולא הכיר קאמר דהוה ליה ודאי מגע וספק טומאה א"כ כי הוה עזרה רשות הרבים מאי הוי והלא על זה גזרו ששורפין עליו תרומה ואפילו ברשות הרבים ואפילו אדם וכלים נמי כדאמרן אלא ודאי בספק מגע קיימינן הכא. ופירוש דשמעתא הכי הוא דרב יהודה מוקים לה במחט טמא מת והכירה והיא ודאי טמאה וספק מגע כספק טומאה ודאי מגע ששורפין עליה תרומה אפילו ברשות הרבים ועדיף נמי מינה דאחר גזירת כלים על זה גזרו בירושלים ועל זה לא גזרו מיהו קודם גזרת כלים לא על זה ולא ע"ז גזרו כלל משום הכי כשלא אמרו על הסכין זכינו מפני שקודם גזרת כלים נשנית משנה זו שאילו היה אחר גזרה לא תועיל המקדש לא לאדם ולא לסכין ואפי' היתה עזרה רשות הרבים ורבא סבר מתניתין נמי אחר גזרה היא ובספק מחט כרבי יוסי בר אבין כי גזרו על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן אבל הכא ספק מגען נמי הוא ואפי' בחול נמי לא מטמא זהו פירוש שמועה זו באמת ובתמים ומה שאמר רבה והא תרוייהו בו ביום נשנו לא שגזרו עליהם בבת אחת שהרי ידים מגזרות ב"ש וב"ה וכלים מששה ספיקות של אושא אלא שבבת אחת היו כשנשנית משנה זו מעולם קדמה גזרת ידים לגזרת כלים. מיהו בימי רבי עקיבא כבר נגזרו שתיהן ובתחלה כמו כן כבר גזרו על הכלים להטמא מטומאות קלות שאפי' מן המשקין מטמאים ואפי' ממשקים הבאים מחמת ידים כדאיתא בברכות ואיתא נמי בהאי פירקא לעיל ושמעיה רבה לרב יהודה דמוקי לה בודאי טומאה וספק מגע וקאמר ליה כיון דודאי טומאה איכא הוו להו למגזר בספק מגע כי היכי דגזרו עליה לטמא במשקים וכעין טומאת ידים דאפי' מספק עסקניות גזרו עליהן דהיינו ספק מגע ומשום הכי אמר רבא דמתני' בספק כלי קיימא נמי לא מטמא. ורבי יהודה סבר משקין הבאים מחמת ידים שיטמאו את הכלים לאחר גזרת כלים גזרו אבל הך דשמונה עשר דבר במשקין הבאים מחמת שרץ היה כדאיתא בגמרא דשבת:

ב] וההיא דתניא וכו'. א"א טועה הוא שאין בכאן הזאה כלל אלא שונה דקאמר הכי קאמר אע"פ שיש לומר שכבר הטבילו בעליו הואיל והוא קרוב לעשיית פסחו ובודאי היום צריך להטבילו כדי שיערב עליו שמשו ויהיה ראוי לו למחר אעפ"כ צריך זה להטבילו שמא בלבו היה היום להטבילו ועדיין לא הטבילו וזה אפילו חוץ לירושלים מפני שבעת הרגל הכל מטהרין ומטהרים סכיניהם וקופיציהם: