כתוב שם פסחים ב.

א] להכי אצטריכא לך לך כו'. א"א אין הפי' הזה מישב את הדעת דאין דורשין מיעוט אחר מיעוט לרבות אלא מדוחק שאין מה לדרוש כ"כ המיעוטין אבל כאן שיש לנו לדרוש בהן בכבשתו ולא כבשתו אין מחזירין את המיעוט לרבוי ואין דורשים כן שלא מדוחק גם עתה שכתב לא ימצא נדרוש הכל לאסור לך לך אי קביל ולא ימצא אע"ג דלא קביל סוף דבר אין הדעת מקבלו אבל הפי' הנכון להקושיא כך היתה תנא מהדר אהיתרא ונסיב קרא לאיסורא כלומר הא ודאי פשיטא לן דלך להיתרא בדלא קביל ולא ימצא לאיסורא היכא דקביל וכי נסיב קרא לאיסורא ודאי בדקביל מיהו הוה ליה לתנא לאסוקי למלתיה להיתרא היכא דלא קביל בין שכבשתו בין שלא כבשתו והדר לנסוב קרא לאיסורא לתרוייהו היכא דקביל ומהיכא נפקא לן היתרא לתריוייהו להכי אמר אין משום לך לך תרי זימני כלומר מכיון שהראה לנו שדורשים חד לך להיתרא ממילא שמעינן אידך לך להיתרא וחד לנכרי שכבשתו וחד לנכרי שלא כבשתו הרי סבר ליה לתנא קרא תרוייהו להיתרא בדלא קביל והדר מסיק קרא בתרוייהו לאיסורא בדקביל דכי היכי דשוו תרוייהו להתרא הכי נמי שוו לאיסורא וקצר התנא את דבריו לומר כשם שהם שוים בהיתר כך הם שוים באיסור אע"פ שאין לנו אלא מקרא א' לאסור. ויש דוגמת זה בחולין פ"ב בענין ראש ופדרים וכמה אחרות מסורסות כזו ועוד יש דוגמת זאת בזבחים פרק דם חטאת: