כתוב שם ברכות טז.

א] במקום קינוח. א"א ואי במקום קנוח ולא עביד לאגלויי הא אמרינן במס' יומא לא נתנה תורה למלאכי השרת והיכי פליג רב חסדא אלא ע"כ דעביד לגלויי ואי במקום קנוח הא קי"ל דאסור כדרב פפא דהיינו צואה במקומה אלא האי פלוגתא דהכי שלא במקום קנוח הוא ואע"ג דאית בה ריחא כי ארח בה דלא נפיש זוהמא אמרינן אבל זוהמא מיהא אית בה כדמכסי' בבגדו מיהו לית בה ריחא וקי"ל כרב הונא כמו שפסק הרב מדמקשי מינה ולצואה דבוקה בסנדלו לא דמי דהתם מגליא לגמרי היא כדמדלי רגליה. גם לריח רע שיש לו עיקר נמי לא דמי דהא מכסיא בבגדו וכריח רע שאין לו עיקר דמיא אלא שהיה רב חסדא אוסר מפני שהיא דבוקה בבשרו ובעינן כל עצמותי תאמרנה וידיו מטונפות שכתב הרב ז"ל לא שיהא הטנוף בידיו אלא שהם מונחות במקום טינוף ואין ספק שאם היו מטונפות ממש נטילת ידים מיהת בעינן: