כתוב שם ביצה א.

א] וכדאוקימנא לקמן בבריכה ראשונה וכו'. א"א אנן מכולה מתניתין קשיא לן דקתני זימן שחורים ומצא לבנים בתוך הקן ומצא לפני הקן וכו' וכולה מתני' כדברי הכל היא דיוני שובך בעי זמון בכל הבריכות שבעולם אבל מתרצינן להאי קושיא דיוני שובך כיון דמדדו ואזלי כמדבריות דמי ולד"ה נמי איכא למימר משום דאיכא למיחש למטלטליה ושביק. אבל מדבריות נמי לית להו מוקצה לד"ה וכשטתיה דר"ש קיימי כדאית ליה לרבי יוחנן בסוף שבת ושנויא דשני האי בהכנה דב"ח לאו כלום היא דלא אשכחן בהו חילוק כלל לענין הכנה דהא תורא לרדיא ותמרי דעסקא שוים הם לרבי יהודה ורבי שמעון:

ב] ודכוותא אמרי' גבי בהמה שמתה וכו'. א"א כל זה שבוש הוא בידו בדבר שמלאכתו לאיסור מה שאסרו בו לא באו לו משום מוקצה אלא משום דמחזי דרוצה לעשות בו מלאכתו דוק ותשכח:

ג] ודוקא בעומדת לגדל ביצים להוציא מהן אפרוחים וכו'. א"א לא תהא כזאת בישראל שהרי תרנגולת לביצתה דומיא דעז לחלבה דהכל אסור בשבת דהא דאמרינן חולב אדם עז לתוך הקדרה אין בעולם מי שיאמר שיהא מותר זה בשבת דשויה אוכלא בשבת ואוסופי עליה נמי אסור אלא ביו"ט ובעי העומדת לאכילה:

ד] ומוקים בשיש לו חולה מסוכן בתוך ביתו וכו'. א"א לא הקושיא קושיא ולאו התירוצין כלום. אבל האמת שהרי ב"ה אין להם מוקצה אפילו מחמת איסור כרבי שמעון מעתה בשבת נמי תשתרי. ולדעת ר"נ הכי נמי דשריא ואפילו עומדת לביצתה:

ה] ואע"ג דאיכא למדחייה לההיא מתניתין ולאוקמה בארזי ואשוחי וכו'. א"א אלו הדברים אין להם ממש שהרי הקשה מזו המשנה לרבי יוחנן בסוף שבת ואוקמה כר' יוסי בר יהודה דלא מתוקמא ליה בארזי ואשוחי כדאוקים למתניתין דרישא דקא פירשו לה לרישא מן הסואר של קורות דהיינו מוקצה מחמת חסרון כיס וסיפא דקתני ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט אם איתא דבארזי ואשוחי מיירי הוה ליה למימר ואפילו נשברו ביום טוב ומשום הכי אצטריכא לאוקמה כיחידאה. וסתמא דמדבריות נמי רבי שמעון מודה דכגרוגרות וצמוקים דמו אע"ג דאקשו מינה לרבי יוחנן ולא תירץ הכי ההיא משום דלרבי יוחנן אין שום מוקצה לרבי שמעון אלא שמן שבנר וכעין שמן שבנר הואיל והוקצה למצותו. מיהו אנן אפילו בגרוגרות וצמוקים נמי ובמדבריות דדמי להו יש מוקצה והא דקשיא ליה מי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור מאי קושיא דלמא דלר"נ הכי נמי דהא דפ' משילין פירות איכא נמי כי האי מילתא בהנהו בעיי. מיהו רב אחא ז"ל ובעל ההלכות לא השגיחו בדרב נחמן דהכא והכא אין מוקצה כרבי שמעון. והנך פלוגתא דאפילו האי במוקצים כבקוע עצים וכשחיטת תרנגולת והסקת שברי כלים והדומים להם כבר נמצאו בבלואי סחבות הזכרונות אשר כתבנו בנעורנו מפי מלמדנו ולא נתחוורו כהוגן. והביצה תקשה עלינו. גם כל הדברים כלם אינם מחוורים שהרי איסור שבת באותם הדברים אין משום מוקצה ואם שחט בשוגג מותר בשבת וביום טוב אסור כדעת רב נחמן והדר קושיין לדוכתיה. אלא הדרך ישר בעיני שלא להתמיה על דברי רב נחמן כמו שאפרש. ותחלה אומר שלא תהא סבור דבית הלל ורבי שמעון אית להו הכא לקולא והכא לחומרא דמאן דשרי שרי בתרוייהו ומאן דאסר אסר בתרוייהו ולישנא דגמרא הכי מוכח דהא לא אקשיה לב"ה הכא אית להו מוקצה והכא לית להו אלא אקשיה לר' דסתם מתניתין היכי מזכי שטרא לבי תרי ושני ליה אין ודאי לבית הלל לית להו מוקצה כלל כרבי שמעון אלא ר' היא ובעי לסתומא למלתיה ולא לפרסם ביום טוב כי היכי דלא לזלזלי בה ורובא דעלמא כי חזו מתניתין הכא לחומרא מחמרו ביה ואי חזו גבי שבת לקולא לא נפיק מיניה חורבה מיהו מאן דבקי בהלכה למעשה עביד הכא והכא לקולא וממי שהוא בקי אין חורבה יוצאה שהוא יודע העיקר ויודע שלא נסתם ביו"ט להחמיר אלא לשאינן בקיאין זה הדרך נ"ל בדברי רב נחמן וראוי לסמוך עליו. וביצה מ"מ אסורה כאן וכאן ואפי' הטלטול ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה כדברי רבה ורב יוסף ורבי יצחק וטעמא דמלתא משום דאתי למיכלה ומשקין שזבו נמי אסורין בטלטול שמא ישתה מהם ובברייתא דקתני שאסור לטלטלה אחד שבת ואחד יו"ט וכו' לדעת ר"נ רבי יהודה דאית ליה מוקצה ומוקצה דאוריי' ומכלל דברינו אלה אין מחלוקת בדברי הרב ז"ל כי מי שאינו בקי בהוראה ועושה מעשה מתוך משנתו נוהג במוקצה ביום טוב שני להחמיר ובשבת להקל כדברי הרב ז"ל. וקרוב אני לומר שאם בא לישאל מורה יורה ביום טוב להחמיר ובשבת להקל כדברי רב נחמן חוץ מהביצה כדאמרן: