כפות תמרים פו

אתרוג דיבש פסול מכל ד' מינים וכיון דג' מינים צריך ללומדם מאתרוג לפיכך הקדים דין ג' מינים דילפי מאתרוג דכיון דמכח ילפותא יליף לה אקדמה כדאמרינן בעלמא מידי דחביבא ליה דאתיא מדרשא אקדמה ודוק:

רש"י גזול פסול ולקחתם כתיב משלכם כו' גם בריש לולב וערבה דף מ"ג ע"א לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול מיהו הכא בריש סוגיא דידן איכא פלוגתא דאמוראי דר"י סבירי ליה דגזול פסול גם בי"ט שני והוי טעמא משום מצוה הבאה בעבירה ומ"ש התנא לכם משלכם להוציא שאול וגזול משום שאול אצטריך ליה כמ"ש התוס' לקמן דף ל' ד"ה משום מצוה יע"ש ושמואל סבר דפסול דגזול אינו אלא בי"ט א' אבל בי"ט ב' שהוא מדרבנן גזול כשר ולא חייב משום מצוה הבאה בעבירה וכיון שכן בי"ט א' גזול דפסול הוא לפני יאוש משום דלא הוי לכם אבל אחר יאוש אי יאוש כדי קני גזול כשר אפי' בי"ט א' דלית ליה מצוה הבא בעבירה ורש"י דפירש דטעמא דגזול פסול דלכם כתיב משלכם משמע דס"ל דהלכתא כשמואל משום דאשכחן בגמרא דרבא דהוא בתרא מתרץ מתני' אליביה אלמא הכי הלכתא והפוסקים נחלקו בזה יש פוסקים כר"י ויש פוסקים כשמואל ולע"ד רש"י הוא מכח הסוברים דהלכתא כשמואל מטעמא דאמרן והרמב"ם פוסק כשמואל דגזול כשר בשאר ימים ובי"ט ראשון פסול אפילו לאחר יאוש משום דיאוש כדי לא קני ודוק:

תוספות ד"ה לולב יבש פסול ומפרש בגמ' כו' ולא כמו שפי' הקו' כו' לעיל רמזתי תי' לקו' זו דודאי רש"י לא נעלם ממנו מ"ש בגמרא דאתקש לולב לאתרוג אלא דס"ל לרש"י דמכח דכתי' ואנוהו עבדינין הך הקישא אע"ג דלא מוכח כולי האי דקרא כתיב פרי עץ הדר כפות תמרים וכיון דכתיב בלא וי"ו הו"א דאפסקיה קרא ולא בעי הדר בכפות תמרים ומכח דזה אלי ואנוהו דרשי' הקישא להדר ומה שהפסיק כפות תמרים בלא וי"ו לרמוז מ"ש לקמן דף ל"ג ע"ב לאשמועי' דאתרוג אינו נאבד עם הלולב ומכח זה אלי ואנוהו לחוד לא סגי לפסול יבש כמ"ש התוס' לכך מפקי לה מהיקשא דאתרוג דכתי' ביה הדר:

ומ"ש התוס' דאין ואנוהו אלא לכתחלה ולא מפסיל בהכי כו' הא לישנא דאמרו כדמוכח קשה דהדבר הוא מפורש שאמרו לא אגדו כשר י"ל דהתוס' הרגישו בחולשת ראייתם דאפשר לומר דמ"ש ואנוהו התנאה לפניו במצות יש דברים שהם לכתחלה כגון אגד ויש דברים שיהיו לעיכובא כגון לולב היבש פסול והכתוב מסרו לחכמים לפרש איזה הידור הוא לכתחלה ואיזה הידור הוא לעיכובא לכן לא החלישו הקו' אלא אמרו כדמוכח בפ"ק כו' ומתוך זה עלה בידינו תירץ ב' לרש"י דרש"י ס"ל דיש דברים שהם לעיכובא ויש דברים שהם לכתחלה עי"ל לרש"י דהנה בגמרא אמרו קא פסיק ותני ל"ש בי"ט א' ול"ש בי"ט ב' בשלמא יבש הדר בעי' אלא גזול בשלמא י"ט א' דכתיב לכם משלכם אלא בי"ט ב' אמאי לא ומשמע משום דפשיטא ליה דבעינן הדר לכולהו יומי ולכם משלכם לא מתוקם אלא בי"ט א' ותימא מאי שנא זה מזה הא כולהו בהדי הדדי כתיבי בחד קרא כמו שהקשו התוספות לקמן ד"ה בעינן הדר וליכא ותירץ התוס' דכיון דנוטלים לולב כל שבעה זכר למקדש תקון כעין דאורייתא לענין הדר משום הדור מצוה והיינו ודאי משום זה אלי ואנוהו א"כ שפיר נקט רש"י דיבש פסול דבעי' מצוה מהודרת דכתיב ואנוהו ולא נקט טעמא דהדר לאשמועינן דפיסול לולב יבש הוא בכל הימים וזה הוא משום זה אלי ואנוהו יע"ש:

כתבו עוד התוספות והאי יבש דהכא אין לפרש כמו יבש דפ' אין מעמידין לאחר י"ב חדש דהא אמרינן לקמן דף ל"ג גבי הדס ת"ר יבשו רוב עליו כו' אלמא אין היבשות תלוי בי"ב חדש כלומר דאם היבשות תלוי בזמן די"ב חדש הזמן הוא שוה לכל העלין כן מתבאר בדברי הר"ן וכ"כ בס' מאיר עיני חכמים יע"ש ודע דה"ר ישעיה מטראני שהביא הרא"ש ומרן הבית יוסף סי' תרמ"ו פירש דמ"ש הברייתא יבשו רוב עליו על לולב קאי שהיו בו הרבה בדים של הדס ויבשו רובם יע"ש ולפי פי' זה אזדא לה ראיית התוספות דלעולם היבשות תלוי בזמן י"ב חדש ומקצת בדין דעבר עליהם י"ב חדש פסולין וכיון דנשארו ג' בדין לחין דלא עברו עליהם י"ב חדש כשר אלא שהתוספת רמזו בתוך דבריהם לדחות פי' ה"ר ישעיה במ"ש דהא אמרינן לקמן גבי הדס ת"ר כו' והם מפרשים דאהדס קאי ולא כפירש ה"ר ישעיה דעל לולב שיש בו הרבה בדים של הדס מיירי והטעם מפני כמה הכרחיות שכתב הרא"ש לדחות פי' הר"י:

כתבו עוד אלא י"ל יבשות דהכא וכו' ק"ל דהא תנן שם אם היא יבשה כל שתנקב ואינה מוציאה טיפת דם ר"י בן משולם אומר יבשה שתהא נפרכת ובודאי דהלכתא כת"ק וכן פסק הרמב"ם פ"ז דביאת מקדש ור"ע בפי' המשניות וא"כ אמאי נקטי לה לקולא כר' יוסי דהוי דלא כהלכתא והול"ל דשיעו' יבשות בלולב והדס וערבה ואתרוג כל שינקב ואינו מוציא לחות כת"ק דר"י:

ואפשר דס"ל לתוס' דטעמייהו דרבנן גבי אזן בכור משום דכיון דשליט ביה זיקא לא הדרא ברייא אבל ד' מינין אלו כל עוד שאין נפרכין בצפורן אע"ג דשליט בהו זיקא אם ישרו הלולב וההדס במים הדר ברייא וחוזרים לאיתנם להיות לחים ובכה"ג דהדרא ברייא מודים רבנן דלא מפסל עד שתפרך בצפורן כדמוכח בפא"ט דף מ"ו ע"ב גבי ריאה שיבשה טריפה ומפרש שם דשיעור היבשות הוי כשנפרכת בצפורן משום דאם לאו נפרכת הדרא ברייא ועל פי מ"ש נסתלקה קו' הר"ן ר"פ על פיר' זה דתוס' דשיעור יבשות הוי כשנפרך בצפורן ודוק ומרן בש"ע סימן תרמ"ד ס"ה כתב וז"ל לולב שיבשו כו' משיכלה מראה ירקות שבו וילבינו פניו כו' וכתב עליו מור"ם וי"א דלא מקרי יבש כו' משמע מהך לישנא דשיעור יבשות עד שיפרך בצפורן הוא מאוחר ללבנונית וק' דבסימן תרמ"ו ס"ו כתב שיעור היבשות אפי' אם נפרך בצפורן כו' וצריך לחלק דגבי הדס פריכת הצפורן קדים ללבנונית וגבי לולב לבנונית קדים לפריכת צפורן ומרן פוסק דהכל הולך אחר הלבנונית בין להקל בין להחמיר כדעת הראב"ד שהביא הרא"ש ר"פ ומור"ם פוסק להקל בענין לולב ודוק ועיין בס' תמים דעים סי' רל"ב ודוק ואכתי צריכין אנו למודעי במ"ש התוספות והאי יבש דהכא כו' דמה קשר יש לדבריהם במה שכתבו מקמי הכי לחלוק על רש"י שפירש דפסלות היבש הוא משום מצוה מהודרות דכתיב ואנוהו י"ל דלפרש"י דפסלות היבש היינו משום דכתיב ואנוהו שיעור היבשות הוא משעבר הלחלוחית נקרא יבש אפי' בתוך י"ב חדש כסברת הרז"ה שכתב הרא"ש בר"פ והרז"ה ז"ל בספר המלחמות יראה דאזיל בשיטת רש"י דכתב דיבש פסול בי"ט ב' משום הקריבהו לפחתך יע"ש אבל השתא דסתרו התוס' פירש"י דלא הוי פסלות משום התנאה לפניו במצות והקריבהו נא לפחתך יש להקל דשיעור פיסול היבשות הוי כשנתיבש לגמרי עד שיהיה נפרך בצפורן ודוק:

וראיתי בסמ"ג עשין מ"ד שכתב וז"ל לולב הגזול והיבש פסול יבש משום דבעי' זה אלי ואנוהו עכ"ל וכתב שם הרא"ם וז"ל משום דבעי' זה אלי וכן פי' רש"י אבל מהדר דכתיב בההוא קרא גופיה אין ראיה דההוא אאתרוג לחודיה קאי והא דקאמר תלמודא בר"פ לולב הגזול בשלמא יבש הדר בעינן וליכא פי' מצוה מהודרת משום ואנוהו דאל"כ מ"ש בלולב הגזול דלא בעי' אלא בי"ט א' עכ"ל ודברי הרא"ם הללו לכאורה הם תמוהים הרבה דהרי תלמוד ערוך הוא לקמן דף ל"א ע"ב דטעמא לולב יבש פסול משום דמקשינן לולב לאתרוג מה אתרוג בעי הדר כו' כמו שהקשו התוספות על רש"י ואיך קאמר הרא"ם דההוא אאתרוג קאי ולכאורה היה נראה לתרץ דברי הרא"ם על פי מה שתירצתי לעיל דברי רש"י ז"ל בתירוץ הג' דמ"ש רש"י טעמא משום זה אלי ואנוהו היינו לי"ט ב' שהוא דרבנן וכן נראה קצת מסוף דברי הרא"ם אך תחלת לשון דברי הרא"ם דקאמר דהדר אאתרוג לחוד קאי הם דברים קשים לשמוע דהם הפך תלמוד ערוך ואפשר לדחוק ולומר על פי מ"ש בתי' א' ליישב דברי רש"י ז"ל דמהדר לחודיה ליכא ראיה דאימא אאתרוג קאי אבל מכח ואנוהו אמרינן דכולהו אתקוש לאתרוג ודו"ק:

תוספות ד"ה נקטם ראשו כו' וצ"ל דנקטם ראשו מיירי ברוב העלים העליונים דע דהרא"ש הביא פי' זה וז"ל וצ"ל דבנקטם בראשו מיירי בנקטם ראש רוב העלין וראש של כל עלה ועלה קאמר והלשון דחוק עכ"ל ויש ליישב דלעולם ראשו קאי אראש הלולב וה"ק נקטם ראשו של לולב דהיינו דהיתה הקטימה ברוב העלין העליונים כדמוכח מדברי התוספת. כתבו עוד א"נ אצטריך ליה לריב"ל לאשמועינן ניטלה דס"ד דחשיב הדר טפי מנקטם. לכאורה קשה לתירוץ זה דהם עוקרים הנחת הקושיא דכשהקשו התוס' אמרו דאם נקטם ראשו פסול כ"ש ניטל התיומת ועכשיו הם חוזרים בהם ואומרים דניטל חשיב הדר טפי. ותו קשה אם ניטל חשיב הדר טפי לישמועינן התנא רבותא דניטל התיומת פסול וכ"ש נקטם ראשו ונראה דודאי הסברא שכתבו התוס' בקושייתם אם נקטם ראשו פסול כ"ש ניטל התיומת סברא זו מודה בה ריב"ל ויתד היא שלא תמו' אלא דכתבו התוס' דריב"ל אתי ללמדנו שלא תטעה לו' ניטל התיומת כשר דחשיב הדר טפי קמ"ל ריב"ל דניטלה פסול דגרע מנקטם ראשו דפסול וכיון דאשמועינן תנא נקטם ראשו פסול כ"ש ניטל לגמרי וזה ברור ודוק. ודע דהראב"ד פי' דרך אחרת בנקטם ראשו שחסר מעט מן השדרה ודבריו הובאו באריכות כות בס' תמים דעים סי' רל"א והרא"ש הביא דבריו והשיג עליהם והר"ן דחה מקצת הקושיות שהשיג הרא"ש על הראב"ד ויש לי גמגום בסברת הראב"ד דאם איתא דנקטם ראשו ר"ל נקטם התיומת עם מעט מן השדרה מנ"ל לריב"ל לומר דניטלה התיומת פסול דהיינו תיומת בלא שדרה א"כ תקשי למתני' ל"ל למנקט נקטם ראשו דהוי עם מעט מן השדרה לישמועינן רבותא דאפילו בניטלה התיומת פסול. וראיתי בחדושי הרא"ם על סמ"ג וז"ל אבל הראב"ד פי' נקטם ראשו היינו ראש שדרתו ולפי זה יתיישב יותר הא דריב"ל אבל לא ידעתי איך יתרץ הא דר' פרנך אר"י דא"כ היינו דשמואל עכ"ל ומ"ש דלהראב"ד יתיישב יותר הא דריב"ל כוונתו לומר דלפי' הראב"ד דנקטם ראשו דהוי עם מעט מהשדרה יתיישב דריב"ל אשמועינן חדושא רבא דאפי' בניטלה התיומת בלא שדרה פסול. אבל מ"מ ק"ל דא"כ תקשי לריב"ל מנ"ל הך חדושא כדכתיבנא ומ"ש אבל לא ידעתי כו' פלוגתא זו היא לקמן דף ל"ב וקו' זו היא מהרא"ש על הראב"ד והר"ן ישבה יע"ש ולקמן דף ל"ב אכתוב בזה בס"ד: