כפי אהרן - טור שיד

דאינו יכול משום דבעי' סמיכה בכל כחו וצריך שיכנס ראשו ורובו והשתא אי איירי הכא נמי גבי ציצית שהלך כ"ב אמה ח"ל דאיתיה לשהיה דכ"ב אמה ואי הלך פחות מכ"ב אמה נמי הילוכו חשיבא הפסק ומהתימה על ר' יונה הב"ד הב"י סי' ק"ד שכ' דלא מצינו הליכה שנקראת הפסקה בשום מקום דלפי מ"ש דמסוגיין דזבחים מוכח הכי הרי מצינו דהליכה חשיבא הפסק. והיותר תימה על הרב מ"א ז"ל שכ' בסי' ק"ד ס"ק ג' אבל יכול לילך למקום אחר כדי שיפול הנחש דלא מצינו הליכה שנקראת הפסק בשום מקום ע"כ ואילו הוא עצמו בסי' קס"ו ס"ק ג' הוכיח במישור מסוגיין דזבחים הנז"ל כמ"ש דאפי' הליכה מועטת חשיבא הפסק יעו"ש. והנה בעיקר ראית התוס' הנ"ל מההיא דפ' כל הפסולין דשיעור תפיסה הויא עד כ"ב אמה תמיה לי דאם כדבריהם כן הוא כי קאמר התם הא מני ר"י בר"י הוא דאמר מרחק צפון מאי משני הא סוף סוף אי ביא' במקצת לא שמה ביאה ליעייל ידיה וליסמוך כי כל כמה דבצרת להו מכ"ב בצרא ליה שיעורא וחשיבא שפיר סמיכה תכף לשחי' כיון דאין הקפידה אלא עד כ"ב אמות וכ"כ ראיתי בשו"ת חכם צבי סי' קכ"ח שעמד מתמיה ע"ד התו' הללו וז"ל והנה לא מבעיא להאי"ד דפשי' ופשי' דאפילו בכדי פסיעה א' מקרי הפסק שהרי מוקמי' לה כר' וא"כ יכול לשחוט תכף אצל הפתח ואפ"ה לא מקרי תכף דאס"ד בפחות מכ"ב אמה מקרי תכף אכתי ק' לישחט תכף אצל הפתח וכו' וא"כ להא"ד לית דין ולית דיין אלא אפי' ללישנא קמא דמוקי לה כריב"י ע"כ לו' דלס' המק' דר' היא אפילו בפסיעה אחת הוי הפסק כאמו' וא"כ אף התרצן דמוקי לה כריב"י מנ"ל דפליג בהאי ס' דשיעור הפסק אמאי דס' המק' בהכרח כיון דמן התרצן לא מוכח מידי דאיכ"ל דאף הוא מודה להמק' בזה וביותר דלהא"ד האמת הוא כך וכו' ונלאו כל חכמי לב לישבה עכ"ל

ולפק"ד אי מהא לא תברא להתוס' והן קדם אבא אעי'ר מה שיש מן הקושי בדברי הרמב"ם דבפ"ג מה' ביאת המקדש הי"ח פ' וכן טמא שהכניס ידו למקדש מכין אותו מכת מרדות ע"כ משמע דס"ל דביאה במקצת שמה ביאה וא"כ איך פ' בפ"ד מה' מחוסרי כפרה ה"ב כיצד עושין לו המצורע עומד חוץ לעזרת ישר' כנגד פתח מזרחית באסקופת שער נקנור ואח"ך מביא את האשם של מצורע עד הפתח ומכניס שתי ידיו לעזרה וסומך עליו ושוחטין אותו מיד ומקבלין שני הכהנים את דמו וכו' ע"כ וק"ל והיכי מכניס ידיו כיון דס"ל דביאה במקצת שמה ביאה ומכין אותו מ"מ וע"כ נ"ל לישב דאדרבא מדקאמר דמכין אותו מ"מ והרי הוא ז"ל בההוא פרקא ה"ט פסק דמחוסר כפורים שנכנס לעזרת ישראל וכו' מכין יאותו מ"מ מוכח דכאן לא שמיה ביאה דאי שמיה ביאה דכיון דהוא טמא הי"ל ללקות נמי אלא דבעיקר פיסקא דה' ט' ק"ל דהרי בהדיא פירש"י בסוטה ד"ז ע"א במתני' ד"ה ששם משקין את הסוטו' ומחוסר כפורים שנכנס לעזרה בכרת וממילא דלקי ואיך פ' דאין מלקין אותו אלא מ"מ וצ"ע מ"מ לפי דבריו מוכח שפיר דביאה במקצת לא שמיה ביאה. והנה הרמב"ם ז"ל ה' בית הבחירה פ"ה הי"ו פ' כרבי דכל צפון העזרה הוא המקום ששוחטין בו ובפ"ג מה' מעשה הקרבנות הי"א פסק אין סומכין אלא בעזרה וכו' ואם היה בעל הקרבן עומד בחוץ והכניס ידו בפנים וסמך סמיכתו כשירה והוא שיסמוך בכל כחו ע"כ ומדלא קאמר והוא שיכניס ראשו ורובו ויסמוך דסמיכה בכל כחו בעינן משמע דס"ל דיוכל לסמוך בכל כחו אפי' בלא כניסת ראשו ורובו א"כ כי דחי ר' יוסף בסוגיין משום דלא אפ' לאו דקיימא היא וקיימ' בריי' דכל הסמיכות וכו' כריב"י ושפיר יכול ליכנס ידיו ולפי זה שפיר פ' הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' מחוסרי כפרה דמכניס ידיו וסומך כיון דקי"ל דביאה במקצת לא שמה ביאה ואינו צריך שיכנס ראשו ורובו וקי"ל כר' דכל העזרה כשר להקרבה והוי שפיר תכף וכו' וכמו שכ' הלח"ם לשם משם מוהריק"ו יעו"ש. אמנם הברייתא קיימא כריב"י דמרחק צפון ולהכי קאמר ברייתא דלא הוי תכף וכו' ומינה דהך ברייתא מייתו התוס' סיעתא לשיעור שהיה ועם כי ריב"י לא פליג בס' המקשן מ"מ מה לנו מריב"י אלא מהברייתא עם כי הס"ד דתלמודא היה דאתיא התוס' כר' דאפי' בפסיע' אחת הוי הפסק כיון דקיימא הברייתא כריב"י מה לנו מהתרצן והמק' אמנם לפמ"ש בעניותין הא ודאי ק"ט אלא די"ל דסמך תלמודא אפירוקא דר' יוסף ולהכי לא פריך כמ"ש ולעולה דדברי התוס' וראייתם שרירין וקיימים וכמו שפ' מרן: טור ח"מ סימן א'

א (ב"י סק"א) רשב"ג אומר על ג' דברים העול' קיים וכו' הק' מרן הב"י וז"ל וא"ת והלא בג' שנברא העולם יספיק לקיימו שמי שהוא סבה להיות הדבר כ"ש שיקיימנו וי"ל וכו' ע' להר' מעין גנים דפ"ז ע"א מה שהק' עליו והיא קו' הב"ח בס"ק א'. ועיין להרב חלקו של ידיד ז"ל מ"ש בזה ואחר המחי"ר נלפקע"ד דלא צדק יפה בכונת הרב מעין גנים ואין תירוצו עולה על נכון כי גם התורה והעבודה והג"ח לא יכפר אם לא ישיב הגזילה לבעליה ודו"ק. ומ"ש עוד הרז"ל ועפ"י האמור יתישב היטב מ"ש ר"ל בפ' כל כתבי אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תנוקות של בית רבן יעו"ש לפק"ד לא זכיתי להבין מה הביא לנו מן החדש שכבר עלה לכלל ישוב הר' מעין גנים שם כדבריו וק"ל. ומ"ש עוד הרז"ל וראיתי להר' ב"ח ז"ל דק"ל נמי הכא על מרן וכו' ולע"ד מלה דא א"א דממ"ש עוד רבינו וכו' מחריבין אותו במעשיהם כמו שמצינו בדור המבול וכו' היינו שהיה נחרב העולם וכו' לא שהגזלנין מבטלים הישוב וכו' באופן דלא איירי רשב"ג לקיים ישוב בני אדם אלא לישוב העולם שלא יחרב וכו' ע"כ ולפק"ד ד"ק לא זכיתי להבינם דאין ראיה מכל מה שהביא הטור אח"ך דאיירי בחרבן העולם דהיינו שמים וארץ דהרי במבול לא נחרב שמים וארץ והעול' לא נחרב אלא שהיה תהו ובהו מבני האדם שמתו והיינו כמ"ש הב"ח ולא כמ"ש בתחי' דבריו בביטול המשא ומתן דהרי כתב בסו"ד שלא יהא נחרב דהיינו מישוב ב"א ודו"ק. האמנם הנ"ל לתרץ בעד קו' הב"ח על הרב"י והוא דכונת הב"י ז"ל להק' כמ"ש הטור משם הר"י ז"ל אין פי' שבשביל שלשה אלו נברא העולם שהרי בתחי' הפרק אומ' על ג' דברים העולם עומד ואינם אלו וכו' אלא בתחי' אמר שבשביל ג' דברים נברא העולם ואלו הן התורה והעבודה וגמ"ח תורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו אמרה תורה אני נבראתי לפני כל הנבראים ובעבורי נבראו כל הנבראים וכן בשביל העבודה וכו' וכן גמילות חסדים וכו' נמצא בי שלשתם אלה התורה והעבודה וג"ח הם המה העקרים הגדולי' שבעבורם נבראו כל הנבראים ובכלל כל הנבראים היינו שמים וארץ וכל בני האדם אשר בהתקיים ג' אלו נמצא כל העול' השמים והארץ והבני אדם מתקיימים כי בעבור האדם הוצרכו