כפי אהרן ש"ס רפט

דאי מדוד ליכא שום ראיה דשאני דוד שהיה מלך או שהיה כופה את יצרו כרבנן ולעולם דשאר עמא היו מחזירים הפילגש וא"כ אין מקום לדבריו: מס' בבא קמא

דף ו' ע"א תוס' ד"ה לאתויי בור המתגלגל והא דאמרי' לענין כופר ול' של עבד צ"ל דמיירי בכונה היק' מהריב"ל דאמאי לא קאמרי דלענין ד' דברים נמי מיירי בכונה ולא הבינותי וכו' זה נר' ברור. נ"ב יש להק' דבל"ה דברי התוס' תמוהים דאיך קאמר דהא דד' דברים איירי שלא בכונה ואפיק בשת ועייל נזק איך אפ"ל דבנזק אדם חייב ושור ובור פטורים והלא אמר לעיל לענין נזיקין כולן חייבים וזה קו' אלימתא היא וע"ז מק' מהריב"ל על התוס' אדכתבו ואוקמו הך דד' דברים בשלא בכונה ואין להם שחר לוקמה שפיר בכונה וכההיא דכופר ואתי בושת בכלל ד' דברים ולא נזק ואתי שפיר זהו כונת מהריב"ל ומעתה אין מקום למ"ש הרב נר"ו כמ"ש המעיין היטב

דף י' ע"א תוס' ד"ה שהשור חייב וכו' הרי בהדיא מדברי התוס' דמת גוי מותר בהנאה וכ"כ הרדב"ז בפשיטות וכו' אך אני תמיה דאיך לא זכר תשובת הרשב"א סי' שס"א וכו' הן אמת דדברי הרשב"א סותרי' למ"ש הכא בחי' וכו'. נ"ב כבר קדמו הרב ברכ"י יו"ד סי' שמ"ט ע"ש

דף י"ד ע"ב משנה שוה כסף והניזק והמזיק בתשלומין כ' הר"ם בפי' המשנה וכו' ולכאורה קשה טובא שפי' מתניתא דלא כמ"ש הש"ס וכו' והיותר ק' על הרי"ף שהביא לשון הירושלמי וכו'. נ"ב עיין בשי' ר"ב ז"ל שהביא משם הר' יהונתן וז"ל כ' הרי"ף ירוש' מלמד שזה משלם חצי הנזק וזה משלם חצי הנזק הירושלמי הזה ס"ל דפלגא נזקא ממונא ולא הביאו הרי"ף לפסוק כמוהו אלא לפרושי מתניתין דאמרה ששניהם בכלל הנזק ובגמרין מפרש לא נצרכה אלא לפחת נבילה ע"כ וכן נפרש לדעת הר"ם

דף ט"ו ע"א תוס' ד"ה הא מני ר"י הגלילי היא וי"ל דאה"ן דלר"ע כופר לא הוי שיור והא דלא קאמר הא מני ר"ע היא משום דדריש וכו' וק' למ"ד פלגא נזקא ממונא וכו' ודבריו אינם מובנים לי וכו' דמאי חזית לאוקומי כר"י הגלילי ולהקשות למ"ד פלגא נזקא קנסא לוקמה כר"ע ותיקשי למ"ד פלגא נזקא ממונא וכו' וצ"י. נ"ב דברי הרב צ"ע דהבין בכונת הש"ס דקאמר אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא הא מני ר"י הגלילי היא שהוא להק' למ"ד פלגא נזקא קנסא ואינו כן כמ"ש התוס' ד"ה אי משום חצי כופר דהכונה להקשות למ"ד פלגא נזקא ממונא דאמאי לא תני חצי כופר וליכא שיור לדידיה וע"ז מתרץ הא מני ר"י הגלילי היא וא"כ ל"ק מידי מה שהיק' הרב נר"ו דאתי שפיר דלא אוקמה כר"ע כדי דלא תקשי למ"ד ממונא דבל"ה ל"ק למ"ד קנסא וזה ברור לע"ד. ועוד אפי' יהיבנ' ליה כל דיליה דמ"ש אי משום חצי כופר היינו להק' למ"ד פלגא נזקא קנסא אפי"ה לא היק' מידי דאי מוקמי' לה כר"ע אכתי ק' למ"ד פלגא נזקא קנסא כמו שק' עכשיו כשמוקמי' לה אליבא דר"י הגלילי וא"כ שפיר מתרץ התוס' דלא מוקמי' לה כר"ע דלא תקשי נמי למ"ד פלגא נזקא ממונ' ודי לאוקמ' כריה"ג ותקשי למ"ד קאי דוקא וברור

דף י"ז ע"ב תוס' ד"ה קמל"ן וכו' אפי' עוף נמי בכלל וקל"ט הלא משנה שלימה בתמורה די"ג וכו'. נ"ב דבריו אינם אלא מן המתמיהין דאדרב' התוס' קאמרי דלא יליף מסוגיא דחולין דדוקא חיה בכלל בהמה ולא עוף והכא יליף משבת והתם גבי שבת יליף מרבויא דוכל לעופות כמ"ש ויליף מבהמתך דגבי שבת דהוא מיותר לכלאים כמ"ש שם ה"ן ילפי' בהמה דהכא מבהמה דשבת דהוא מופנה וזה ברור

דף ע"ב ע"ב תו' ד"ה דאי ס"ד וכו' וק' ממ"ש התוס' עצמ' בחולין די"ג ד"ה תקרובת וכו' וצ"ע נ"ב כבר ישבו קו' זו הרב משאת משה חיו"ד דל"ה ע"ג והר' שע"ה ה' אישו' דט"ו ע"ב והר' למודי ה' ד"מ ע"ג עש"ב: מס' חולין

דף ט' ע"א תוס' ד"ה ואידך הני שכיחן כדאמרי' בי בר חבו מנחי תפילי מכאן מדקדק ר"ת דא"צ לקשור בכל יום וכונתם מבוארת דר"ל דלא ניחא ליה כפרש"י דפי' הני שכיחן דמצויין תדיר אלא דשכיחי לקנות אצל בר חבו וכן פי' מהרש"א וכו' והדבר ק' דדברי ר"ת סתראי נינהו ממ"ש במנחות דל"ה ע"ב ד"ה משעת הנחה וכו' וצ"ע. נ"ב לק"מ דגם כונת התוס' דחולין היא כדברי התוס' דמנחות דמ"ש כדאמר בי בר חבו מנחי תפילי ר"ל ואידך שכיחן כתב שחי' ומילה מצויין שיבואו ליד האדם וצריך ללמדן אבל תפילין וציצית לא שכיחן שיבואו לידו שהרי מוכנים הן אצל בר חבו והוא ממש כדברי התוס' דמנחו' וגם כונת מהרש"א היא עד"ז כמו שיראה המעיין ולק"מ

דף י"א ע"א מנא הא מילתא וכו' זיל בתר רובא וכו' וכ' הרב שע"ה וכו' ואהמ"ר וכו'. נ"ב כבר קדמו הר' חק"ל יו"ד ח"א ד' קפ"א ע"ד כמ"ש המעיין. ומ"ש על הקו' הב' של הר' שע"ה דמלבד דאשתמיט מיניה דברי התוספות דכתובות וכו' עוד בא וכו'. נ"ב מדברי התוס' ורשב"ם אין שום סתירה על הרב שע"ה ולא ראיה וכמ"ש הוא אח"ך וכ"ת וכו' ואיך מעיקרא אמר דאשתמיט ושוב כ' וכ"ת. גם מ"ש דשאני ערוה וכו' הוא חי' אחר ואינו ענין לדברי התוס' כלל וכבר קדמו החק"ל שם עש"ב: מס' זבחים

דף ב' ע"א כל הזבחים וכו' פי' הר"ם בפי' המשנה וכו' והיק' בס' חק נתן וכו' ולא הבינותי מנין משמע ליה מדברי הר"ם דאפי' בדיעבד פסול דהא דדייק מדברי הרמב"ם שכ' ר"ל וכו' אדרבא מסיום דברי הר"ם יש לדייק איפכא שכ' אעפ"י ששחט שלא לשמה וכו' מדברים אלו נר' דהי"ד שנודע לו אחר השחיטה שהוא עולה וכו' אבל אם היה הכל בהעלם אחד אה"ן דכשר וכו'. נ"ב לא ידענא מאי קאמר דאין שום דיוק מדברי הרמב"ם אלא כונתו מבוארת דמ"ש במתניתין כשרים היינו אם נגמרו כל העבודות לשמן אעפ"י ששחט שלא לשמן ואח"ך נודע שהיה עולה והיה לנו לומר דכיון שנשחט שלא לשמן יהיו פסולים ולזה קאמר דאפי"ה אז הוא מקבל הדם לשם עולה וישלים העבודות לשם עולה וכשירה אבל אה"ן דאם לא הודע אליו עד שגמר כל העבודות פסול וליכא דיוקא איפכא וזה ברור

שם תוס' ד"ה כל הזבחים וכו' והנה הר"ם וכו' והלח"ם וכו' והמשל"ם וכו' ואהמ"ר דין זה אינו למי שיעיין היטב בדיני המחשבות בפי"ג ואילך ואנא עבדא וכו' וכו'