יוסף אבן יחיא על אסתר ד:יז

ויעבור מרדכי וגומר רוצה לומר עבר בכל העיר לקבץ הוא בעצמו כל היהודים הנמצאים שם כדי לעשות כל אשר צותה עליו אסתר. כי להיותה מלכה היה מקבל מאמריה אליו כאלו הם מצוה.

ואף כי הראשון לתענית הלז היה י״ד בניסן והיה חילול מועד. עברו חק וצמו בב״ה לילה ויום וקרעו בגדיהם וזרקו אפר על ראשם. למלט את נפשם כי אם אין ישראל אין פסח. ועמד מרדכי ודרש שמעוני ישראל הן הגיע זמן הכליה לכלנו. כי מאמרי פרס ומדי אין להשיב. ואין לנו שום עזר לברוח אליו. ואין אחד משרי המלך אשר ידרוש טוב בעדנו. ואין לפניו גדול מהמן שונאנו. ואם נאמר לתת אליו שוחד. לא יועיל כי מה נתן לו והכל שלו וכאומרו ושללם לבוז. הרי אין לנו מנוס כי אם לדברי בן עמרם כי משה אמת ודבריו אמת. אשר אמר כי בעונותינו והתמכרתם ואין קונה. כי אילו שר אחד היה רוצה לקנות אחד ממנו לעבד או אמה לא היה יכול כי הדת נתנה שלא להחיות אפילו נפש אחד. וכאשר ראינו כי דבריו אמת בתוכחת. ככה יש לנו להאמין היותה אמיתית תרופתו ואשר אמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגומר. ובצר לך ומצאוך ושבת עד ה׳ וגומר כי אל רחום ה׳ אלהיך וגומר. וכאשר שמעו ישראל דבריו בכו וצעקו אל ה׳ בכל לב ושבו בתשובה שלימה.