יוסף אבן יחיא על אסתר א:יג

ויאמר המלך וגו׳ סיפר כי אף שקצף המלך וחמתו בערה בו. אשר חמת מלך מלאכי מות. ולכן היה מהדין כי הוא אז בידיו יהרגנה ולא ישוב אחור מפני כל. הנה לא כן עשה לחששו פן יקומו כל העם מקצה להושיעה. להיותה היא המלכה האמיתיית שלהם. וחשש פן התכלית אשר בעדו היה שולח להביאה לפניו בכתר מלכות לקיים את מלכותו באומרו כי ירש אותו בעד אשתו. ולא גזול וגנוב הוא אתו. פן יהיה לו לנוגש עתה ויהרגוהו על דבר אשתו. ולכן בראשונה שאל עצה מן ה חכמים יודעי העיתי׳ והם אצטגניניו אם יבוא לו במלכותו מכשול ופוקה בהורגו אותה.

כי כן דבר המלך וגומר ר״ל וכמו כן היו דבריו לפני כל יודעי דת ודין לשאול להם מה שהדין היה מחייב על ככה. כי לפחדו מהעמים והשרים במסתרים שאל מהוברי שמים מה יהיה אחרית הדבר. ובגלוי שם דבריו וטענתו בדין למען לא יוכלו העמים להתרעם כנגדו בהיות כי הוא לא נגע בה. והם יעשו מה שהדין מחייב.