יוסף אבן יחיא על אסתר א:יב

ותמאן המלכה ושתי וגו׳ כי להיותה בת מלך חשבה בלבה לאמר כדאי בזיון וקצף יהיה לי ללכת ערומה בפומבי. מה שהוא מן הבושה לאשה גרועה וכל שכן אלי.

בדבר המלך אשר ביד הסריסים. ר״ל ולא די כי מאנה לבוא ועברה מצות אדוניה. כי פצתה פיה לדבר כנגדו דברי קנתורין. וכי בודאי הוא שותה שכור בדבריו אלה. ואבי היה שותה כנגד אלף ולא היה משתכר ואיך אעשה מצותו. באופן כי כנגד אשר מיאנה לבוא. ויקצוף המלך מאד וכנגד פצותה פיה עליו בדברי קנטורין חמתו בערה בו.