תלמוד ירושלמי יבמות טו:ו

משנה: עֵד אָמַר מֵת וְעֵד אֶחָד אָמַר לֹא מֵת אִשָּׁה אָמְרָה מֵת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא מֵת הֲרֵי זוֹ לֹא תִינָּשֵׂא.

הלכה: אָמְרָה מֵת בַּעֲלִי כול׳. גִּידֻל בַּר מִנְיָימִין בְּשֵׁם רַב. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִכְשִׁירוּ עֵדוּת הָאִשָּׁה בָאִישׁ הָאִישׁ מַכְחִישׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה מַכְחֶשֶׁת אֶת הָאִישׁ. נִיתְנֵי. עֵד אוֹמֵר. מֵת. וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת. לֹא מֵת. אִשָּׁה אוֹמֶרֶת. מֵת. וְעֵד אוֹמֵר. לֹא מֵת. תַּנֵּיי דְּבֵית רִבִּי כֵן. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה. הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הָעֵדוּת. הֵיךְ עֲבִידָה. שְׁתֵּי נָשִׁים וְאִשָּׁה אַחַת עָשׂוּ אוֹתָן כִּשְׁנֵי עֵדִים וְעֵד אֶחָד. הָדָה אַתְּ אָמַר בְאִשָּׁה וְנָשִׁים. אֲבָל אִם הָיוּ מֵאָה נָשִׁים וְעֵד אֶחָד כְּעֵד אִינּוּן.