תלמוד ירושלמי שבועות ז:ה

משנה: וְהַחֶנְוָונִי עַל פִּינְקָסוֹ כֵּיצַד לֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ כָּתוּב עַל פִּינְקָסִי שֶׁאַתְּ חַיָיב לִי מָאתַיִם זוּז אֶלָּא אָמַר לוֹ תֵּן לִבְנִי סָאתַיִם חִטִּים וּלְפוֹעֲלִי בְּסֶלַע מָעוֹת הוּא אוֹמֵר נָתַתִּי. וְהֵן אוֹמְרִים לֹא נָטַלְנוּ הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל וְהֵן נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין. אָמַר בֶּן נַנָּס כֵּיצַד אֵילּוּ וָאֵילּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא אֶלָּא הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה וְהֵן נוֹטְלִין שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה:

הלכה: וְהַחֶנְוָונִי עַל פִּינְקָסוֹ כול׳. חֶנְוָונִי עַל פִּינְקָסוֹ לֹא בְמַקִּיף אָמְרוּ. שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ. כָּתַבְתָּ בָזֶה מְחוֹק בָזֶה.

רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיְּהוּ אֵילּוּ נִשְׁבָּעִין בִּפְנֵי אֵילּוּ מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה.

הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁלֹּא הֶעֱמִידוֹ עִמּוֹ. אֲבָל הֶעֱמִידוֹ עִמּוֹ אֵין בַּעַל הַבַּיִת חַיָיב כְּלוּם. כְּהָדָא דָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר שָׁלוֹם. סָמְכוֹן כַּתָּפַיָיא גַבֵּי קַפֵּילַיָיא. אֲתוֹן. וְאַפְקוֹן דְּלָא יְהַב לוֹן. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי שַׁמַּי. מִמָּה דְאִילּוּ הֲווֹן קַפֵּילַיָיא יֵימַר מְסַבּוֹת לֵית סוֹפֵיהוֹן דְּאִילֵּין וְאִילֵּין מֵיסַב אֶלָּא יִסְבּוּן מִכְּבָר.