תלמוד ירושלמי שבת יא:ד

משנה: הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּץ אַמּוֹת פָּטוּר. אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּץ אַמּוֹת חַיָיב. וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָיב:

הלכה: ד׳. לֹא סוֹף דָּבָר אַרְבַּע אַמּוֹת בַּיָּם. אֶלָּא אֲפִילוּ זָרַק בְּכָל הַיָּם פָּטוּר. שֶׁכָּל הַיָּם נִקְרָא כַרְמְלִית.

וְלָמָּה תְנִינָתָהּ תְּרֵין זִימְנִין. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. בְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵי רְקָקִים. אֶחָד הָרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ וְאֶחָד אֵין הָרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ אֶלָּא כְשֶׁהֵן נִדְחָקִין. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְאֵין הָרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ אֶלָּא כְשֶׁהֵן נִדְחָקִין אֵינוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא רְשׁוּת הַיָּחִיד. לְפוּם כֵן צָרַךְ מֵימַר. רְשׁוּת הָרַבִּים הוּא.