תלמוד ירושלמי ערלה ג:ג

משנה: תַּבְשִׁיל שֶּׁבִּישְּׁלוֹ בִקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים יַעֲלֶה בְאֶחַד וּמָאתַיִם. תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בִקְלִיפֵּי עָרְלָה וְאָפָה בוֹ אֶת הַפַּת תִּידָּלֵק הַפַּת. נִתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת תַּעֲלֶה בְאֶחַד וּמָאתַיִם.

הלכה: אַבָּא בַר יִרְמְיָה כַּהֲנָא בַּר יִרְמְיָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי בָּא רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גִּידּוּלֵי עָרְלָה שֶׁעִימְמוּ הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרוֹת. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. אִם חָדָשׁ יוּתָּץ. אִם יָשָׁן יוּצָּן. רִבִּי חֲנַנְיָא אָמַר לֵית כָּן. רִבִּי מָנָא אָמַר אִית כָּן. בְּשֶׁהֵבִיא עֵצִים לַחִים וְנִיגְבוּ בִקְלִיפֵּי עָרְלָה.

אֲבָנִים מְנוּגָּעוֹת שֶׁעֲשָׂאָן סִיד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי עָלוּ מִטּוּמְאָתָן. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי לֹא עָלוּ מִידֵי טוּמְאָתָן. מָאן דְּאָמַר עָלוּ מִידֵי טוּמְאָתָן. הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרוֹת. וּמָאן דְּאָמַר לֹא עָלוּ מִידֵי טוּמְאָתָן. הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרוֹת. אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר עָלוּ מִידֵי טוּמְאָתָן. הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרוֹת. דִּכְתִיב צָרַעַת מַמְאֶרֶת. תֵּן בּוֹ מְאֵירָה וְאַל תֵיהֱנֶה מִמֶּנּוּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַנִּשְׂרָפִין אֲפָרָן מוּתָּר חוּץ מֵאֵפֶר הַבָּא מַחְמַת עֲבוֹדָה זָרָה. הָתִיב רִבִּי חִיָיה בַר יוֹסֵף קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הֲרֵי אֵפֶר הַבַּיִת הֲרֵי אֵינוֹ בָא מַחְמַת עֲבוֹדָה זָרָה. וְאַתְּ אָמַר אָסוּר. אָמַר לֵיהּ שַׁנְיָיה הִיא. דִּכְתִיב נְתִיצָּה נְתִיצָּה.