תלמוד ירושלמי נדרים י:ג

משנה: נָדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה נִתְגָּרְשָׁה בּוֹ בַיּוֹם נִתְאָרְסָה בּוֹ בַיּוֹם אֲפִילוּ לְמֵאָה אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁלֹּא יָצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ.

הלכה: נָדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה כול׳. אָמַר רִבִּי הִילָא. הָיֹה תִהְיֶה. אֲפִילוּ מֵאָה הֲוָיוֹת אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מֵיפֵר נְדָרֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. שֶׁאָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מֵפֵירִין נְדָרֶיהָ.