תלמוד ירושלמי גיטין ט:ט

משנה: גֵּט מְעוּשֶּׂה בְּיִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר וּבַגּוֹֹיִם פָּסוּל. וְהַגּוֹיִים חוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ עֲשֵׂה מַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָךְ.

הלכה: כָּךְ הָיוּ נְקִיָּי הַדַּעַת בִּירוּשָׁלֵם כּוֹתְבִין. גֵּט מְעוּשֶּׂה בְּיִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר וּבַגּוֹיִם פָּסוּל כול׳. שְׁמוּאֵל אָמַר. פָּסוּל וּפוֹסֵל בִּכְהוּנָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין מְעַשִּׂין אֶלָּא לִפְסוּלִין. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין מְעַשִּׂין אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְהָתַנִּינָן שְׁנִיּוֹת. לָא בְגִין אָמַר שְׁמוּאֵל. וְהָתַנִּינָן. הַמַדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּיהֲנוֹת לוֹ. עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם יַעֲמִיד פַּרְנָס. יוֹתֵר מִיכֵּן יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא מוֹצִיא. שָׁמַעְנוּ שֶׁכּוֹפִין.

רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. יִשְׂרָאֵל שֶׁעִיסּוּ כְמַעֲשֶׂה גּוֹיִם פָּסוּל. וּבְאוֹמֵר. אֵינִי זָן וּמְפַרְנֵס. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. וְגוֹיִם שֶׁעִיסּוּ כְמַעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר. אֲפִילוּ אָמַר. אֵינִי זָן וּמְפַרְנֵס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. וְהַגּוֹיִם אוֹמְרִים לוֹ וְחוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ. עֲשֵׂה מַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָךְ. רַב חִיָיה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם אִיסִּי. הָאוֹמֵר. אֵינִי זָן וּמְפַרְנֵס. כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְכוֹפִין. אָמַר לֵיהּ. וְאַדַּיִין אַתְּ לָיֵי. אִם מִפְּנֵי רֵיחַ רַע כּוֹפִין לֹא כָּל שֶׁכֵּן מִפְּנֵי חַיֵּי נֶפֶשׁ. אָתָא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָאוֹמֵר. אֵינִי זָן וְאֵינִי מְפַרְנֵס. אוֹמְרִים לוֹ. אוֹ זָן אוֹ פַרְנֵס אוֹ פְטוֹר.