תלמוד ירושלמי ביצה ד:ה

משנה: אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָיר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ. אֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִים אֲבָל מְכַבְּשִׁין. אֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפּוֹת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵירָה. אֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵירָה בַבַּקַּעַת. וְכֵן הַדֶּלֶת. אֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בַמַּקֵּל בְּיוֹם טוֹב.

הלכה: הָדָא אָמְרָה. הָהֵן סִיקִירָה אֲסִיר מֵיעֲבֲד בְּיוֹמָא טָבָא. דְּהוּא מַקְטַע בְּגוּמֵיהּ.

בְּרַתֵּיהּ דְּרִבִּי חִיָיה רַבָּה אֲתַת מֵיפָה גַּו תַּנּוּרָא. אַשְׁכַּחַת כִּיפָּה בַגַוֵּיהּ. אֲתַת שְׁאָלַת לַאֲבוּהָא. אֲמַר לָהּ. אִיזְלִין גָּרְפִין. אָמְרָה. לֵינָה יָכְלָה. אֲמַר לָהּ. אִיזְלִין כָּבְשִׁין. יָדְעָה הֲוָות. אֶלָּא דַהֲוָות בְּעָיָא מִישְׁמַע מִן אָבוּהּ.

רַב אָמַר. מַצִּילִין מִן הַתַּנּוּר לַכִּירָה. אֲבָל לֹא מִכִּירָה לַתַּנּוּר. רַב אַבָּא בַּר חָנָה אָמַר. מַצִּילִין מִתַּנּוּר לַכִּירָה וּמִכִּירָה לַתַּנּוּר. אֲבָל לֹא מֵעַרְבִית לַשַּׁחֲרִית. רַב אָבוּן בְּשֵׁם רַב. מַצִּילִין מִתַּנּוּר לַכִּירָה וּמִכִּירָה לַתַּנּוּר. מֵעַרְבִית לַשַּׁחֲרִית אֲבָל לֹא מִיּוֹם טוֹב לַחוֹל.

אֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפּוֹת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵירָה. מִשֵּׁם בּוֹנֶה. תַּנֵּי. לֹא יֵצֵא סוּמֵא בְמַקְלוֹ וְלֹא רוֹעֶה בְתַרְמִילוֹ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וְכֵן הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הוֹאִיל וְהוּא מוּתָּר בְּדָבָר אֶחָד. יְהֵא מוּתָּר בְּכָל הַדְּבָרִים.