תלמוד ירושלמי בבא קמא י:ו

משנה: הַגּוֹזֵל שָׂדֶה וּנְטָלוּהָ מִסִּיקִין אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ וְאִם מַחֲמַת הַגַּזְלָן חַיָיב לְהַעֲמִיד לוֹ שָׂדֶה. שְׁטָפָהּ נָהָר אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ אוֹ שֶׁלָּוָוה מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁהִפְקִיד לוֹ בַּיִּשׁוּב לֹא יַחֲזִיר לוֹ בַּמִּדְבָּר. עַל מְנָת לַצֵּאת בַּמִּדְבָּר יַחֲזִיר לוֹ בַּמִּדְבָּר.

הלכה: הַגּוֹזֵל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וַהֲלֹא אָמְרוּ. אֵין הַקַּרְקַע נִגְזֶלֶת. וְלָמָּה אָמרוּ חַיָיב לְהַעֲמִיד לוֹ שָׂדֶה. קְנָס קְנָסוּהוּ. נַטְּלוּהָ מִסִּיקִין מִן הַגַּזְלָן מַחֲמַת הַנִּגְזָל. מָהוּ דוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. מִכָּל מָקוֹם הַב לִי דִידִי וּמָאן דִּבְעֵי יֵיתֵי וִיסַב מִינִּי. רִבִּי יְהוּשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֵין אָדָם נִתְפָּשׂ עַל חֲבֵירוֹ וְחַיָיב לִיתֵּן לוֹ. אֶלָּא בְאַרְנוֹן וְגוּלְגּוֹלֶת. רַב אָמַר. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אַתְּ שְׁרֵי עֲבִיטֵּיךְ מִינִּי.