תלמוד ירושלמי בבא קמא י:ה

משנה: שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵירוֹ שֶׁלּוֹ יָפֶה מְנָה וְשֶׁל חֲבֵירוֹ מָאתַיִם הִנִּיחַ אֶת שֶׁלֹּוֹ וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵירוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. אִם אָמַר אַצִּיל אֶת שֶׁלָּךְ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְמֵי שֶׁלִּי חַיָיב לִיתֵּן לוֹ.

הלכה: שָׁטַף נָהָר אֶת חֲמוֹרוֹ כול׳. תַּנֵּי. הִנִּיחַ שֶׁלֹּוֹ לְהַצִּיל שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְעָלָה שֶׁלַּחֲבֵירוֹ מֵאֵילָיו אֵין נִזְקַק לוֹ כְּלוּם. אֶלָּא הִנִּיחַ שֶׁלֹּוֹ לְהַצִּיל שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְעָלָה שֶׁלּוֹ מֵאֵילָיו. מָהוּ דְיֵימַר לוֹ. נִתְיָיאַשְׁתִּי. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהֲדָא. שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וְהָיָה צָוַוח וְאוֹמֵר. לֹא נִתְיָיאַשְׁתִּי. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּל זְמַן שֶׁצָּוַוח לֹא נִתְיָיאַשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חֲזָקָה מְיָיאֵשׁ הוּא.