איש אמונים ע

קונים שהיו צווחי המוכר והקונה בעובדא דאלכנסדרוס מוקדון היה מטעם שונא מתנות יחיה יעש"ב. והנה ישר' שבאותו הדור תכף ששמעו שליחותו של מרע"ה שיקבלו תורה שבכתב ענו כל העם ואמרו נעשה ונשמע. אבל חשש הקב"ה דאח"כ יהיה להם פתחון פה שיש בתוך תורה שבכתב התורה שבע"פ לא יערכנה זהב נחמדים מזהב ומפז יכולים לטעון כי מציאה זאת לא אסיקו אדעתייהו מעיקרא ואינם רוצים לקנותה וכמו שהיה צווח אותו קונה בעובדא דאלכסנ' מוקדון וכל דליכא דעת קונה אף דאיכא דעת מקנה שהוא הקב"ה לד' המרדכי והג"א ז"ל לא קנה. ולהכי רצה הקב"ה לזכות את ישר' שיקבלו תורה שבע"פ וכפה עליהם את ההר כגיגית ואמ"ל הלא תדעו דבזה מלבד דליכא ע' דשונא מתנות יחיה אלא אדרבא לאידך גיסא דאם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם

אמור מעתה דזהו כו' שהע"ה וכה אמר להקשיב לחכמה אזניך שהיא עסק התורה ותורה סתם היא תורה שבכתב "תטה לבך" לתבונה שהיא תורה שבע"פ צריך שתטה לבך מהעולה על רוחך שאין אתה רוצה לעסוק בה חלילה. כי אם לבינה תקרא הכו' שאם תסרב בתורה שבע"פ שהיא הבינה ולשון תקרא הוא סירוב כמו ואקרא בקול גדול ולתבונה תתן קולך שלא קבלת עליך תורה שבע"פ הלא תראה לפו"ד אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה כיצד הדין נותן בנסכא דכספא ובמטמון אז "תבין" יראת ה' הכו' משם תלמוד הדין שמוכרח אתה לקבל מטעם דהא איכא דעת מקנה שדעתו יתב' מתחי' היה שתמצא וז"א "ודעת" אלד'ים "תמצא" וכיון דאיכא דעת דעתו יתב' כי מעיקרא אדעתא דהכי נתן לנו את התורה שבכתב. וז"א כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. ומלבד דליכא בזה משום שונא מתנות אלא אדרבא כי תבא חכמה בלבך ותלמוד יופי שלימותה בינך לבינך תבין ודעתך יסכים בקבלתה וז"א "ודעת לנפשך ינעם" ודו"ק

ואפשר דזה יהיה פשט הכתו' בתהלים טוב לי כי עוניתי למען אלמד חקיך טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף דלכאו' יל"ד קשר הפסוקים זה עם זה ותו מאי דקא' טוב לי תורת פיך פשיטא מי לא ידע בכל אלה ומאי חדית לן דהע"ה האמנם עפי"ה הנה נכון דקא משבח דהע"ה להקב"ה טוב לי כי עוניתי בכפית ההר למען אלמד חקיך. ונתן ט' לשבח כי טוב לי תורת "פיך" דייקא תורה שבע"פ מאלפי זהב וכסף ואם לא הית כופה אותי לא היתי מקבל התו' שבע"פ מדין המוצא מציאה אלפי זהב וכסף שלא נתתי אל לבי לקנותה וכנז"ל

ובדרך זו אלך לפרש כו' מקראי קדש האמורים בפ' תולדות וכ"ת וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ. והנה הדקדוקים באלו הכתו' רבו א' אומרו וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם דלכאו' ק' תיבת ויסתמום פלשתים אך למותר דכבר בפסוק שלמעלה ממש אמר והבארות אשר חפרו וגו' סתמום פלשתים ותו ק' אומרו אחרי מות אברהם דמה חדית לן בהאי קרא ומאי נ"מ אם סתמו אותם בחייו או אחרי מותו ותו ק' או' ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו ואם היה קורא להן שמות אחרי' מה היה מפסיד דנר' דהוכרח לקרוא אותן שמות. ותו ק' או' ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים דפשיטא דמה שחפרו הוא למצוא באר מים ומאי חדית לן אם לא שבהכרח לו' דבא ללמדנו שהיו חופרים לעשות באר להמשיך מימי הנחל ובהיותם חופרים מצאו מציאה באר מים חיים מה שלא עלתה על לבם ולנו לדעת מאי נ"מ לכתוב בתורה שמצא מציאה גדולה באר מים חיים תו ק' מריבת רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים דנר' דבטענה זו היו רוצים לזכות במים ולא ידענו מהיכא תיתי שיזכו באמירת לנו המים ותו ק' אומרו ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו מעיקרא ק' למה קרא לו זה השם עשק ומה רמז לנו שנית נתינתו ט' כי התעשקו עמו דהיל"ל כי התעשקו עליה דהא על הבאר קאי ורש"י ז"ל פי' כי התעשקו עמו עליה ואחרי המחי"ר העיקר חסר מן הספר מילת עליה. והרא"ם ז"ל נדחק הרבה לפרשו כיע"ש. ותו ק' בבאר אחרת שחפר כתיב ויריבו גם עליה ולכאו' תיבת גם מיותרת דבראשונה לא רבו על הבאר כי אם על המים והיל"ל ויריבו עליה ותו ק' מה כיוון לו' ויקרא שמה שטנה שפי' איבה מאי נ"מ ופשיטא שאחר כל אלו המעשים שעשו לו עכשיו הבין שהוא איבה ותו ק' בבאר אחרת שחפר ולא רבו עליה ופי' רשב"ם שכיון שכבר נתרחק מהם משו"ה לא רבו וא"כ שפיר קרא שמה רחובות אך הטעם שאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ק' למה אמר עתה היל"ל כי הרחיב ה' לנו ותו קשה תיבת ויאמר דנר' מיותר דהיה די שיאמר ויקרא שמה רחובות כי הרחיב ה' לנו ותו ק' תיבת ופרינו בארץ וכי הרוחב הוא מסוגל להיות פרה ורבה ואם כונתו לברך את עצמו מה שייך הכא הברכה זאת ותו ק' או' בארץ היה די שיאמר ופרינו דוקא ותו לא

אכן עפי"ה הנה נכון ונקדים מ"ש הרמב"ם בסוף פ"ו מה' בית הבחירה וז"ל ולמה אני אומר במקדש וירוש' קדושה ראשונה קדשה לעת"ל ובקדוש' שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא לא קדשה לעת"ל. לפי שקדושת המקדש וירוש' מפני השכינה ושכי' אינה בטלה והרי הוא אומר והשימותי את מקדשכם ואמרו חכמים אעפ"י ששוממין בקדושתם הן עומדין אבל חיוב הארץ בשביעית ומעשרות אינו אלא מפני שהוא כיבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ושביעית שהרי אינה מן ארץ ישר'. וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה ולפיכך כל מקום שהחזיקו עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא הוא מקודש היום ואעפ"י שלקחו הארץ מידינו וחייב במעשרות ושביעית כמו שביארנו בה' תרומה עכ"ל. והק' מרן ז"ל בכ"מ וז"ל על הא דכתב וכיון שעלה עזרא וקדשה וכו' איני יודע מה כח חזקה גדול מכח כיבוש ולמה לא נאמר בחזקה נמי משנלקחה הארץ אח"כ מידינו בטלה חזקה. ותו בראשונה שנתקדשה בכיבוש וכי לא היה שם חזקה אטו מי עדיפא חזקה בלא כיבוש מחזקה עם כיבוש וצל"ע עכ"ל

והנה בקושיא זאת של מרן הכ"מ ז"ל כמה דיות נשתפכו ועד אחרון הרב גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בס' חיים שאל ח"ב סי' ט"ל נשאל אם יש איתו איזה ישוב נכון לדברי הרמז"ל והוא ז"ל הביא