איש אמונים ב

הקדמת איש צעיר המחבר. שפתותיו יהיו שושנים נוטפות מור עובר

רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא

! איש צעיר למדבר. פתו פת קבר. עייל בלא בר תמה יקרא בלב נשבר. להבין דברי החכם שבחכמים שע"ה פסוק זה כתבו במחובר. [משלי כ' ו'] בס' העקדה שער טו"ב פירשו על נהר כבר. ואני עני ב"א מה לתבן את הבר. אעלה חלקי ואשיבה חרפי דבר. אולי ישר מצא חן במדבר. ואזכה לכוין אל האמת ושפל אנשים יקים

! הדיר אתם ראו בס' מדבר קדמות להגאון חיד"א [זלה"ה] במערכת החי"ת אסף כל כלי חמדה. הוא היה מונה חלקי התורה והעבודה. משם גדול הרב אבק סופרים ז"ל כלילא דוורדא. מתחיל בשבח שבעה דרכי החכמה כל חדא וחדא. והחכמה השמינית חכמת הדרשה לפני קהל ועדה. דולה ושואבת משבע החכמות הקדמות כל שכיות החמדה. מתנאיה לדבר אמת ולהזהר מן הגזל כאלו ילדה. להחליט דבר אשר לא עמל בו כאדם העושה בשלו מתעטף בטלית שאינו שלו והנה דמעת העשוקים

! לא בזה בחר ה' לעבור לפני התיבה. כי עון זה יאבד ממנו הרבה טובה. על כל אלה יביאהו האלקים במשפט נאשמה בה. לגנוב דעת הבריות ונמצא מערים אליה וקוץ בה. כי אם בזאת חכם בחכמתו כיד ה' הטובה. לפי רוחב מבינתו העמוקה והרחבה. אומר דבר בשם אמרו ומלאו פני תבל תנובה. זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם חובר חבר מיני דדרשה ורוי הק' משיבה. פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים

! איש עני אמרתי בעניי זה יהיה כונת נזר החכמים. שהע"ה והוא מרומים. בשיחה נאה במתק ודשן בנעימים. רב אדם יקרא איש חסדו ויוצא פרח המחבר חיבור נחמד מבחר עצמים. בשבע חכמות הקודמות בשמוש חכמים. ואולם מי הוא זה יחבר במילין ויעש אותם מטעמים. דרוש דרש בקהל רב יהי לבו תמים. צדיק באמונתו אמונת חכמים. לחבר את האהל קרית ספר יתהלך במשרים ויחדיו יהיו תמים. לדידיה קא אזהר ואיש אמונים מי ימצא דברי' המצידקים

! ועתה הנני מביא לפניכם קוראים נכבדים. ילדי רוחי פרי עט"י ע"ט דודים אשר דרשתי בתוך קהל ועדה בחגים ובמועדים. לפי קוצר השגתי קטונתי מכל החסדי'. וענתה בי צדקתי אשמרה לפי מחסום עצרת בוגדים. הכי קראתי שמו ס' אי"ש אמונים ושבעתי לדודי'. בשרתי צדק בקהל רב ובניתי עליה מצודים. ועד בשחק נאמן אלקים מושיב יחידים. טעם כעיקר אולי אזכה לעשות נח"ר לנר"ן הורי הקדושים יעלזו חסידים. לקדושים אשר בארץ המה גדולים צדיקים

! אמת יהגה הכי עניי ומרודי. הנה בשמים עדי ובמרומים סהדי. מכיר אני את מקומי מה עמדי. מי אנכי ומי ביתי איה כבודי. להעלות על ספר מדפ"ס ועולה בשם הגדולים וכי כביר מצאה ידי. כל רואיו יאמרו לא חזי ולא מידי. לא בדרך ענוה אני דובר הס כי לא להזכיר וחטאתי נגדי. כי אם בזאת אחת דברתי להוציא לאור מילי דדרשא אשר אמרתי בתוך הקהל ברבים היו עמדי חדי קובה"ו בפילפולא [לפקע"ד] על הדין ועל האמת. ואתה ה' מגן בעדי. הוא יעיד עלי לא גבה לבי ולא רמו עיני מעודי. ובשלחותייהו דראשי עם קודש קמתי אני לפתוח הני מילי דרבנן תורה לשמה הם הרהיבוני חזקת שליח ציר אמונים

! איש יביא בפריו. ואני כותב על הספר ובדיו. עוד מלתא בפומאי טעם לשבח קראתי בשם ס' איש אמונים לכבוד עטרת תפארת לראשי הדרת כלילי אבא מארי הרב המפורסם מלך ביופיו. וזה יהיה ר"ת [יעקב שאול אלישר ן' מ"ו אליעזר ירוחם מעוזי] לזכר עולם יהיה צדיק ירעש כלבנון פריו. עם הרבנית הורתי משוש פארי וצניף תפארתי מ' אמי תנצב"ה סטיו לפנים מסעיו. המה בצדקתם ימליצו טוב בעדי ובעד בני היקרים וכל יוצאי יריכי גדולים וקטנים עוללים ויונקים

! עלי לבי דוי כ' אין בידי זכרון לראשונים מרבנן קשישי. מכותבות של בית רבי עט"ר מ"ז וצ"ת אבא מארי ז"ל בהדי כבשי. אם אמרתי אספרה כמה הרפתקי בישי. דעדו על עט"ר אדוני אבי ז"ל מפני חמת המציק הפחה כל עכו ידוע ומפורסם גודל זדונו והאיש קשה. רצח וגם ירש כמה נפשות מישראל ינקש נושה. עד שהוצרך לברוח מעיה"ק צפת"ו באישון לילה ואפילה זכי לנפשיה. הן אני נשארתי עם הרבנית מ"א ז"ל ויצאנו בהחבא והנחנו כל רכושנו ובתים מלאים וספרים וכת"י מ"ז ומ"א זלה"ה אלה ראשי. ובחפזון יצאנו כמתלהלה היורה זיקים

! וביום ו"י לחו' תמוז התקפ"ג הגענו לעה"ק ירושלם דדאבה. אחר שהלכנו אורחות עקלקלות מאימת הרודפי' במדבר בערבה. ובאמצע הדרך שם ראינו את עט"ר אבא מארי ז"ל בחולי מעיים עינא ולבא. וביום י"ט ואדר התקפ"ד חשך שמשי ונפל כלילי עיני דאבה. לבי למ' וא"ב יצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו אין צרי למכאובה. ן' מ"ט שנה במבחר ימיו קראו רבו זרח השמש ובא. ואני יתום קטן כבר שבע שנין נשארתי עם הרבנית מ' אמי זלה"ה אלמנה ועזובה. כל העם געו בבכיה וי להאי שופרא דבלי בארעא הי' חסיד הי עניו בנן של קדושים גגע אמונים

! איש לפי מהללו אביעה לכם רוחי בשער בת רבים. זאת זכרון בספר מעשה אבות מורי זקני הרב הגדול ח"ק כקש"ת מו"ה יעקב אלישר זלה"ה כל ששרשיו מרובים. הוא היה מרבני וגאוני עיר בתי אבות היא חברון מצדיקי הרבים. [ע' בס' חיים שאל להגאון חיד"א ז"ל ח"ב סי' ז'] ובשנת התקל"ג נזרקה מפי החבורה למנותו שד"ר לערי ערביסטאן לדפוק על פתחי נדיבים ובהיותו בעי"ת בצרה יע"א הגיע לו השמועה מפעירת אשתו ראשונה איילת אהבים. והוא היה מתאכסן בבית הגביר השר הנשיא אביר יעקב ז"ל ירא ה' מרבים. ובראות עוצם קדושתו וחסידותו ויואל לתת לו את בתו בת נדיבים. ויקח הרב הקדוש מ"ז זלה"ה בת הנגיד הנז' ותהי לו לאשה במחול משרוקים

! ובשנת התקל"ד ליצירה. ומושל העיר היה כתלימאן פאשה מגזע ישמעאל בעיר בצרה. והיה איש נכבד מחסידי אוה"ע אוהב הבריות על המשפט והגונורה פתאום בא מלך פרס בחו' ניסן ויצר על העיר ובנה עליה דיק מסביב וישפוך סוללה בחיל כבד כל חוגר חגורה. וישלח בה חצי זעמו וירק חרבו וישלפה מתערה. והרעב כבד בארץ מפני חמת המציק לא יועיל הון