אמרי הצבי א ג

הקדמת המחבר

ישתבח היוצר ונותן התורה. אשר למאד היא יקרה. יחמדוה שרפים רצו אראלים להחזיקה בשמי מרומים. ולא ליתנה למרע"ה וכדאיתא במס' שבת (דף פ"ח) שא"ל הקב"ה למשה החזר להן תשובה אמר לפניו רבש"ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם א"ל אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו כו' אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים א"ל למצרים ירדפם לפרעה השתעבדתם תורה מה תהא לכם כו' מיד הודו לו להקב"ה שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ כו'. אשר הדבר צריך ביאור אטו המלאכים לא ידעו זה ומעיקרא מה סברו כו'. והיה אפשר לומר הכוונה בזה כי באמת מלבד פשטיות התורה עוד רמוזים בה סודות עליונים וכשנתן הקב"ה התורה למרע"ה נתנה בעין יפה בכללותיה ובפרטותיה וכמו שאחכז"ל נותן בעין יפה נותן וזה שמברכין לשון נותן התורה והמלאכים היו יודעים גדלות קדושת התורה אשר רמוזים בה סודות עליונים. ובזה הוא שקטרגו המלאכים על נתינתה לישראל אבל על פשטות התורה היו יודעים שהם אינם יכולים לקיימה בפועל וזש"א הקב"ה למרע"ה אחוז בכסא כבודי. הכוונה בזה כי מי שאוחז החפץ בתוך ידו ממש הרי כל החפץ מכוסה ורמז הקב"ה למשה שיכסה מהם כי הקבלה תהיה גם על סודותיה הצפונים ורמוזים בה. וזש"א מרע"ה תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה כו' וכי למצרים כו' מיד הודו לו להקב"ה

ויש להוסיף עוד בזה כי הקב"ה נתן התורה למרע"ה נתן לו הכח לחדש ע"י הפלפול ומרע"ה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכדאיתא במס' נדרים (ל"ח ע"א) ופירש"י שם להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה ונהג בו טובת עין ונתנה לישראל וכבר דרשו חכמז"ל במס' (חגיגה ג' ע"ב) עה"פ דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד מה נטיעה זו פרה ורבה אף ד"ת פרין ורבין. בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם האיך אני למד תורה מעתה ת"ל כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא כו'. וכבר הראה הקב"ה למרע"ה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש והכל ניתן למשה בסיני וזה הוא א' מי"ג עיקרים שחייב כל איש הישראלי להאמין באמונה שלמה שכל התורה המצויה עתה בידינו וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש לאמיתה של תורה היא שניתנה למרע"ה בסיני. וכן דרשו חכז"ל במדרש פ' חקת (פרשה י"ט) ר' אחא בשם ר"ח אמר בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה ר"א אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים אמר לפניו רבון העולמים יה"ר שיהא מחלצי א"ל חייך שהוא מחלציך הה"ד ושם האחד אליעזר שם אותו המיוחד. והיינו כי בהתוה"ק הכל מרומז כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. וכמו שמן השורש יוצא הגידולין והכל הוא בכח השורש. וכ"ז מסר הקב"ה למרע"ה בסיני והיינו עיקר השורש והגידולין. וזה הוא כוונת חכמז"ל מה נטיעה פרה ורבה ומרע"ה בטובת עין מסר הכח הזה לישראל לחדש בתורה כפי שכלו כי כל נשמה קבלה חלקה בהר סיני מה שביכלתה לחדש בתורה. ונוכל לפרש בזה הכתוב מגיד דבריו ליעקב כו' כי הכח הזה הוא רק לישראל עם קרובו כי הקב"ה ואורייתא וישראל חד. עוד זאת נמסר הכח הגדול לישראל העוסקים בתורה לשמה שהלכה נמסרה להם וכמו שפוסקין הב"ד שלמטה כן מסכימים למעלה

ופירשתי בזה הגמ' סנהדרין (ק"ד ע"ב) כשמנו אנשי כה"ג אלו שאין להם חלק לעוה"ב אר"י א"ר בקשו עוד למנות אחד באתה דמות דיוקנו של אביו שנשטחה לפניהם ולא השגיחו עליו באת אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם ולא השגיחו עלי' יצתה ב"ק וא"ל חזית איש מהיר במלאכתו כו' ולא השגיחו עלי' יצתה ב"ק ואמרה המעמך ישלמנה כו' ועיין בפירש"י שם. אשר לכאורה אינו מובן כל הרעש הזה שיצתה ב"ק הראשון. וגם מה שנשטחה דמות דיוקנו של אביו לפני אנשי כה"ג הלא הכל הוא ברצון הבוית"ש. וכבר העיר מזה בשל"ה מס' פסחים דרוש רביעי מצה עשירה דלמה לא נשתטחה לפני הקב"ה ולבקש אשר בידו נפש כל חי עייש"ה מ"ש בזה. ולפי האמור אם ח"ו היו מונים אנשי כה"ג כן היה ח"ו הפסק למעלה ג"כ כן ובשביל זה היה כל השתדלות הענינים הגדולים הללו שיחזרו אנשי כה"ג מדעתם ולא ימנוהו והדברים עתיקין. וזש"א הש"ס שם במס' שבת בשעה שעלה משה למרום אמרו מה"ש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו א"ל לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה כו' אתה מבקש ליתנה לבו"ד כו'. והכוונה כשאמר הקב"ה לקבל התורה בא דלשון קבלה מורה לגמרי והיינו שיהיה כל התורה בכללותיה ובפרטותיה וכח התורה יהיה נמסר הכל לבו"ד וקטרגו ע"ז ואמר הקב"ה למשה שישיב להם תשובה ואמר משה מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם והיינו כי ההבל הוא רוחניית והיה הכוונה שבאם יודע להמלאכים על איזה אופן תהיה הקבלה ישרפוהו בהבל שבפיהם והיינו כי ע"ז הרוחניי יהיה עוד יותר הקטרוג כנ"ל וא"ל הקב"ה אחוז בכסא כבודי והיינו שיעלים מהם הדבר הזה שהקב"ה ימסור לו התורה בכללותיה ובפרטותיה וכל הכח שבתורה אשר בה. וע"ז השיב משה תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה כו' והיינו כדי שיבינו המלאכים כי רק פשטיות התורה בפשיטות הוא מקבל ועי"ז הודו המלאכים ואמרו מה אדיר שמך בכל הארץ

והנה בנוסח הברכה שמברכין על התורה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בא"י נותן התורה. דהנה מלת נתן מורה על העבר ומלת נותן הוא על ההוה. כי באמת עיקר התורה כבר נתן לנו הקב"ה בהר סיני בשעת קבלת התור רק הפירות גידולי טהרה שמשפיע הש"י שפע קודש על לומדי התורה ועמלים בה שזוכים לחדש חידושים בתורה חלקם הניתן לכל אחד מישראל חלקו בתורה. וזה הוא מתת אלהים שנותן להם בכל עת ובכל שעה ע"ז שייך מלת נותן שהוא לשון הוה. וכל בר דעת המעמיק ומעיין היטב בדבר כשהוא מחדש איזה דבר בתוה"ק כשיראה היטב בעין שכלו ירגיש שהוא סייעתא דשמיא שמאירין עיניו מן השמים ולפעמים כשיקשה לו איזה דבר והוא לומד במקרה בלא מתכוון באיזה ענין אחר ועי"ז נפתחו לו שערי אורה להבין הדבר שהוא מתקשה בה ונראה בחוש כי מן השמים אנהרינהו לעיניו. וזה שמברכין בכל יום ברכות התורה שהלשון מורה על העבר ועל ההוה. וידוע דברי התד"א (פי"ח) מהו לחדשיו יבכר למחדשי תורה שמחדשין את התורה בכל יום תמיד לבן שהוא בכור לאביו ולאמו שמחדש ד"ת שהכל שמחין בו כו' ע"ש

והנה במס' ב"מ (דף פ"ה) אר"י א"ר מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת כו' על מה אבדה הארץ דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו אמרו נביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם אר"י א"ר שלא ברכו בתורה תחלה ופירש"י כשהיו עוסקין בתורה לא היו מברכין לפני' כו' וכיון דלא מברכי גליא דעתייהו שאינה מתנה חשובה להם עכ"ל ובמס' נדרים (פ"א ע"א) פי' הר"ן שאין מברכין בתורה תחלה תחלה עסקה בכל יום דהיינו לעסוק בדברי תורה והערב נא ואשר בחר עכ"ל. וי"ל בזה עפי"ד הרבינו יונה במס' ברכות (פ"ג) בזמן שהש"צ אומר מודים העם מה הם אומרים אחריו מודים אנחנו לך ד"א על שאנו מודים לך כו' וכתב הר"י על שאנו מודים לך פי' על שזכינו להודות לך עכ"ל. ובספר במ"ח מפרש בזה הפסוק כי שם ה' אקרא הבו גודל גו' כי זה לנו זכות גדול וטובה גדולה שניתן לנו רשות להודות ולהלל לממהקב"ה שהוא תענוג שאין כמוהו באפשרי להשיג בשום אופן שבעולם וצריך כל אדם לברך ולהודות להלל בשמחה עצומה ובאהבה, גמורה וביראת הרוממות אשר מפסוק זה למדו חכז"ל שצריך לברך ברכה על התורה. ומעתה יבואר הכוונה אשר בשביל זה אבדה הארץ כי לא ברכו בתורה תחלה כי לא הרגישו איך להודות ולהלל להש"י על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו את התורה במתנה גמורה ללמוד וללמד ולשמור ולעשות ונוכל לכוון זה בדברי רש"י הנ"ל

והנה בענין הדפסת ספרים בכל דור ודור ודורשיו דור ודור ושופטיו. יש הרבה מגאוני הדור המושכים ידם מלפרסם החידושים. ויש מהם המפרסמים ומדפיסים כדי להגדיל תורה. ואלו ואלו יש טעמים כמוסים אתם. וזה נותן טעם לדבריו וזה נותן טעם לדבריו וכולם כוונתם לשמים. חכמי הרזים אסברו לה כי למצוה שנפשו של אדם שוקקה ישתדל במאד מאד לקיימה כי עיקר ביאתו לזה העולם כדי לקיים מצוה זו אשר עוד חסרה נפשו מלקיימה. ואם משתוקק להוציא פרי תנובתו לאור עולם ולהגדיל תורה ולהאדירה בודאי הוא צריך לעשות כן. גם הכל בזכותא תליא מילתא יש שזוכה להדפיס חידושיו בחייו ומתקבלים בעיני חכמי הדור. ויש אשר לא זכו לזה בחייהם. ורק אחר עדן ועדנים מטו זימנא להיות שפתותיהם דובבות. וממצדיקי הרבים ככוכבים יזהירו לעד: