אמרי צדיקים תקג

עוד שם אמר ר' עקיבא כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שנטרפה בים ונצטערתי על ת"ח שהיה בה ונטבע, וכשבאתי למדינת קפוטקיא ראיתיו שהיה עומד לפני ושואל שאלות, אמרתי לו בני איך עלית מן הים, א"ל רבי בצלותך טרדני הגל לחבירו וחבירו לחבירו עד שהגיעוני ליבשה, אמרתי לו בני מה מעשים בידך אמר כשנכנסתי לספינה פגע בי איש אחד מסכן אמר לי זכי בי ויהבית ליה חד עיגול, אמר לי כמה דיהבית לי נפשי במתנתך כך יתיבת לך נפשך וקראתי עליו שלח לחמך על פני המים

בספר מאה שערים בסוף שער כ"ט וז"ל על דרך האמת הצדקה רומזת למדת העני והעני רומז לשכינה הנקראת תפלה לעני והנותן צדקה לעני למטה כאילו משפיע רחמים לשכינה למעלה וזוכה לחזות פני השכינה

א"ה מה מקום יש לאדם להתנצל למנוע עצמו מן הצדקה מאחר שעל ידי הצדקה גורם שפע למלכות ורבוי רחמים מצויים בה כדי שתוכל להשפיע בכל העולמות, היוכל ארץ לסבול אם אמר יאמר האדם שאינו נותן צדקה כדי שלא יחסר ממונו, דשקר יאמר דכיון שעל ידי הצדקה משפיע רחמים לשכינה למעלה נמצא על ידי הצדקה מתרבה ממונו דכיון דמלכות מקבלת שפע משפעת למטה והברכה מצויה בכל וממונו של אדם מתרבה על חד תרין באופן שהקופץ ידו מן הצדקה כאילו אינו חושש על כבוד השכינה וגורם רעה לעצמו שממונו מתמעט ואינו מתרבה וגם לכל העולם עמו בהיותו סותם מקום השפעת השפע על ידי שמונע עצמו מן הצדקה, ומה יענה ביום הדין דחס על ממונו ולא על כבוד השכינה, ישים האדם כל זה נגד עיניו ובזה לא יחדל ולא ישקוט מלתת צדקה לכל הפושט ידו יהיה מי שיהיה

מדרש שיר השירים הנך יפך במצות הנך יפה בג"ח וכו', נראה לפרש בשילוב שתי חלוקות אלו בדרז"ל כל תורה שאין עמה ג"ח דומה כמי שאין לו אלו"ה וכו' לזה אמר הנך יפה במצות הנך יפה בג"ח, כלומר אימתי הנך יפה במצות כשהנך יפה בג"ח, לפי כשאינך עוסק בג"ח אינך יפה אפילו שתקיים כל מצות שבתורה לפי שאת דומה כמי שאין לו אלו"ה, עי"ל בהיות שגדול ג"ח מן הצדקה כמארז"ל וידוע שהצדקה אינה כשאר מצות דבשאר מצות אם צדקת מה תתן לו משא"כ בצדקה דמלוה ה' חונן דל ונמצא דכביכול עמו עושה ולא שייך לומר בצדקה אם צדקת מה תתן לו שהרי נותן לו כביכול, וידוע דג"ח גדול מן הצדקה לכן מרמז בעל המאמר דג"ח יש לו מעלה גדולה על כל שאר מצות לכן עשה לג"ח חלוקה בפני עצמה ואמר הנך יפה במצות הנך יפה בג"ח אע"פ דג"ח היינו צדקה היא בכלל המצות, אך שאר המצות אם צדקת מה תתן לו, אבל ג"ח אם צדקת במצוה זו כביכול נתת לו

ספר דרך חיים דף ג' צדק לפניו יהלך, פירוש שיתן צדקה ואחר כך ישים לדרך פעמיו ובספר הזוהר שכ"ו ז"ל זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד למדנו מי שהולך למקום הועד או בדרך או במקום סכנה שיתן קודם לעני לחם או שום דבר שהנאתו קרובה, אבל מי שיש לו בושת פנים לקבל דבר מאכל יתן לו מעות, וזהו קצרו לפי חסד, ר"ל לפי חסד שנהנה העני עכ"ל

א"ה הטעם שהנותן צדקה הקב"ה מצילו מכל צרה, משום שהנותן לעני כאילו נותן לו כביכו"ל דכתיב מלוה ה' חונן דל ונמצא שהקב"ה חייב לזה שנתן צדקה משום שנתן לו כמדובר ולכן כיון שנותן אדם לצדקה צריך ה' להצילו מכל צרה כיון שלו כביכו"ל נתן וצריך לשלם. ע"כ מס' מעיל צדקה

בשם הרב החריף החסיד המפורסם מוהר"ר שמואל שמעריל אב"ד דק"ק אוסטראווצי זצלה"ה תלמיד מובהק של המגיד מקאזניץ ושל הרב היהודי מפשיסחא זללה"ה אמר על הפסוק בפ' שמות וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, והקשה ז"ל מיותר תיבת כן, הול"ל וכאשר יענו אותו ירבה ויפרוץ, ונראה לתרץ בהקדם הפסוק הבה נתחכמה לו פן ירבה, וקשה מה חכמה הוא בזה לענות את ישראל, אך עפ"י ששמעתי מפי מורי ורבי מוהר"ר יעקב יצחק ז"ל מפשיסחא שאמר פי' הפסוק