אמרי צדיקים תעב

תבזה לדבר הקטן, כי יבא לדבר הגדול, (ג) ואל תחלוק עם אדם כעסן, כי אתה מצער אותו, (ד) ואל יקבצו במושביך, אנשים שחולקים לניצוח, (ה) ואל תשמח בנפול אויבך, כי לא תדע מה יבואך, (ו) ואל תראה היכולת בעת הגבורה, כי אינך יודע איך יחזור הזמן עליך, (ז) ואל תתן אהבתך לאוהבך בפעם אחת, ושים האמת תמיד לעומתך, תנצל כל ימיך, ותהיה לעולם מבני חורין, עכ"ל

ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. פי' בזוה"ק כי גן רומז לג"ן סדרים דאורייתא ואיתא בס' כוונות ובס' ר"ח כשעוסק בתורה ירמוז כאילו הוא בגן עדן וחברים מקשיבים לו, כי התורה היא בעדן מקדם. פי' גם הקב"ה שהוא קדמונו של עולם הי' לו עדן ותענוג ושעשועים מזאת התורה שקדמה לעולם כד"א ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, כ"ש וק"ו שישמח ויתענג בתענוג רוחני אשר זכה. וישם שם את האדם אשר יצר בעסק התורה הזאת כמ"ש לעבדה ולשמרה. לעבדה זו מ"ע ולשמרה זו מל"ת. מכל עץ הגן אכול תאכל. פי' אמר לו הש"י ולמדו האיך יהיה שמועתו ולימודו בתורה, כי האומר ד"ת יש לומר דברים שילמוד השומע מהם עצה וחכמה והשגה איך לעבוד את הש"י, כמ"ש בזוהר כי כל תרי"ג מצותיה של תורה הם תרי"ג עיטין איך לבוא לדביקות הש"י, והשומע ד"ת לא יאמר זה הוא פשט טוב משא"כ זה, וזה שאמר ומעץ הדעת, פי' שתשים בדעתך לבד לומר זה הוא פשט טוב משא"כ זה, נמצא הולך מאת הלימוד בלי שום לימוד ליראת ה', כי אם בטוב ורע, לא תאכל ממנו כו', אלא ויצו ה' אלהים על האדם לאמור מכל עץ הגן, מכל אותן התורות שאלמדך, שנקרא עץ הגן לשון עצה טובה, כנ"ל. תראה אכול תאכל, פי' שיהיה לך אכילת הנפש לרעבון הנפש השוקקה לעבודת הש"י דד"ת נקראו אכילה שנאמר נמצאו דבריך ואוכלם

ענין הדבקות בשם הריב"ש מהו הדבקות שנא' בתורה ואתם הדבקים. ולדבקה בו, פי' הדבקות הוא כשאמר תיבה א' כגון ברוך אעפ"י שיודע שברוך פירושו משובח, אעפ"כ הוא מאריך באותו תיבה הרבה, שמחמת דבקות אינו רוצה ליפרד עצמו מן התיבה ומשים כל כוונתו בה, הרי הכוונה היא הנשמה ובתיבה ההיא של תורה או תפלה גנוז בה אור אלהות כמ"ש בזוה"ק דקב"ה ואורייתא וישראל שהוא נשמתו כולה חד

גם ענין הדבקות הוא כשעושה מצוה או עוסק בתורה ועושה הגוף כסא לנפש ונפש לרוח, פי' כי המעשה הוא ענף מן הנפש, והדיבור הנקרא רוח ממללא הוא ענף מן הרוח, והכוונה הוא ענף מן הנשמה, ועי"ז נעשה הנשמה כסא לאור השכינה שעל ראשו, וכאלו האור מתפשט סביבו והוא בתוך האור יושב ויגיל ברעדה

גם ענין הדבקות, דע"כ השמים הם נראין כחצי כדור בכ"מ, והאדם נראה לו כאלו עומד במרכז האמצע, זהו על דרך שאו מרום עיניכם כו', אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים. וירמוז, ויהי מורא שמים עליכם, וכאלו השמים ואור השכינה שעליהם שנקרא מורא שמים, הוא עליכם ממש, והוא בתוך האור זוהר הרקיע יושב, וכן יעשה ע"י שיקדש לעצמו ד' אמות של תפלה כמרז"ל ע"פ אני האשה הנצבת עמכה בזה, וכן ד' אמות של הלכה, ירמוז בדיבור שהקב"ה מתפאר במל' דהיינו עם עולם הדיבור, כשעוסק במצוה הנקרא נר ובתורה שנקרא אור גורם אור גדול למקום ד' אמות של הלכה שמקדש לעצמו, וכאלו האור מלהטת סביבותיו, כי ע"י נר מצוה ותורה אור, מתגלה אור גדול שפע מהקב"ה שהוא אלהות הנעלם מן העולם לשכינתיה דהוא אלהות השוכן בתחתונים, וכן מן המחשבה על הדבור, וזהו יחוד קב"ה ושכינתיה, כמו וירא אלהים את האור כי טוב אין טוב אלא תורה, ובמדרש שמים מהיכן נבראו, א"ל מאור לבושו לקח ונתעטף בו כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו, פי' אור התורה שהיה נעלם ברצונו וחכמתו ובינתו ית', והוציאו מן הכח אל הפועל ונתעטף בו כשלמה, כנ"ל בענין הדבקות בעסק התורה