אמרי צדיקים תסז

אין טעם בחסרות ויתרות וקרי וכתיב ואותיות גדולות וקטנות ולתגי האותיות ולכמה עניינים דומים לאלו שנמצאים בכתבי הקודש לא בהזדמן שע"כ צריך לומר שרומזים נפלאים עמוקים רוחניים וכל אות ממקום קדוש תהלך ואצולה מאותיות רוחניות שהן אורים גדולים וצורות נפרדות רוחניות ומחצבן מהספירות הנוראות שהן משתלשלות מהן ויורדות מעולם לעולם ולכן מעוררים האותיות את הכוחות העליונים וכן התיבות הכתובות בקלפים מתקשרות עם התיבות הרוחניות ומעוררות את השפעות העליונות בעת שהמבטא מכוין להן כשיודע מאיזה ספירה הן אצולות שאלו הן היכלות וטירות לאותן הרוחניות ונושאיהם וכשמזכירן בנענוע שפתיו ובהבל פיו בורא צורות קדושות והן עולות ומתקשרות בשרשן שהן משורש האצילות. ואפילו בלי הזכרה אם יכתבם בכוונה ובקדושה ובטהרה תשרה עליהם רוחניות עד שתמצאנה מהן תועליות ופעולות נפלאות כענין הקמיעות שרשומים אלו הם כלים שיכנס בהם השפע כדרך הגוף שמחזיק הנשמה בתוכו. הלכך הרושמם או ההוגה בהם וקורא בתורה יש לו איזה תועלת גם שאינה כ"כ כמבין בנשמתם ופנימיותם. וכל המרבה לחקור בפי' וסודות התורה תעוז ידו ויהיה לו בענין המעשה זרוע עם גבורה. וזו היא מעלת הנביאים ע"ה ובזה תבין מה שארז"ל שמשא הלוחות היה מ' סאה וכל עוד שהיו נשמות האותיות בהן היו נושאות אותן שהחי נושא את עצמו וכשפרחה הרוחניות שבהן נתיקרו ולא יכול משה לנושאם ולסבול הכובד הגדול ההוא ונפלו ונשברו. וזה סוד המאנין תבירין שנשארו בגופי המתים הכבדים שרוחניות של כל דבר הוא חיותו וקיומו. ופרידתו ממנו גורמת מיתתו. וזה טעם ג"כ אמרם ז"ל מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין ואם לנכתבות כך לנזכרות כ"ש וכ"ש שהרשומות הן היכל לנזכרות בפה והנזכרות בפה הן היכל למחשבות שבלב כל חכם מבני עליה. נמצאת למד שהרוחניות של כל אות ואות גדולה וקדושה. ויותר מהן לתיבות ההוות מקיבוצן שצורת המרכבים מיותר מרכיבים הן יותר שלימות כמבואר למתבונן בצורות היסוד הפשוט והמורכב הדומם והצומח והחי והמדבר שהאחרון כולל את כולם. עכ"נ צורת המדבר חשובה מצורת הב"ח ושל הב"ח חשובה משל צומח כו' ואולם הרוצה לדעת טבע המורכב צריך שידע טבע כל אחד מהמרכיבים אותו והיוצא מההרכבה. ד"מ במלת אמת שכמו שידעת האלף שבה הוא בכת"ר שבמל' והמ"ם בבינה שבמל' והתי"ו במלכו' שבמלכו' ועכ"ז צורת המרכב מעולה שכללות המלה היא בת"ת. הרי שנתעלה המרכב על הפשוטים והוא מרומים ישכון. וכל עוד שתרבה האותיות והצירופים תתרבה הקדושה. ובהזכיר התיבות הירא את דבר ה' המשכיל בשורש האותיות ויצרף בכוונה הכוחות והסגולות שבהן יעוררן לפעול זו בזו וע"י הרכבתן והתמזגותן יוציא ויברא בריאות וטובות. ובהבל פיו יוציא מלאכים מוכנים לעשות צוויו ומאווייו ובדרך זה פעלו הנביאים וקצת מחכמי התלמוד ופועלים בעלי הקבלה המעשיות וזו היא כוונת מן מסדרי התפלות שבהיות האותיות קצתן דין וקצתן רחמים גמורים וקצתן בינונים כשרצו לעורר כח הדין להנקם מאויבנו חברו תיבות מאותיות הדין וכשרצו לעורר רחמים חברו מאותיות של רחמים, הלכך לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול כדרך המחברים פיוטים ותחינות וסליחות והם אינם מבינים אפי' בדקדוקים כ"ש שיכוונו לדברים עמוקים. עכ"ל ע"ש באריכות

מ"כ בשל"ה הק' בשער הגדול וז"ל דעו בניי כי דבר זה שדברתי שהמפתחות מסורות ביד האדם יש בו סוד כמום מסור לחכמי האמת הבאים בסוד ה' המקובל איש מפי איש עד ממשה מסיני כי ממש ביד האדם נתונים נתונים הם מפתחות החיצונות ומפתחות הפנימיות ולא לפתוח על עצמו לבד יצא בעבודת הקודש אשר עובד כי אם עיקר העבודה צורך גבוה ליחד השם הגדול בכחותיו עד א"ס וזהו ע"י התורה וקיום מצותיה אשר שרשם הם סוד האצילות הנאצל עבור האדם שהוא בצלם ודמות עליון שעל ידי קיום התורה