אמרי שמואל א קכג

מצוה הבב"ע בזה האופן דאי אמרינן דל"מ לא יתוקן האיסור בזה א"כ אי לאו האיסור של מצוה הבב"ע אזי גם רבא היה מודה דאהני מעשיו אבל משום מצוה הבב"ע יהיה אסור ולפי ההקדם הזה נוכל לישב דברי הש"א הנ"ל שכתב דטעמא דתקע בשופר של שלמים לא יצא הוא משום מצוה הבב"ע ולא כתב הטעם משום דאעל"מ היינו לפי מה שכ' דהיכא דלא יתוקן האיסור בזה דאמרינן דל"מ אזי גם רבא יודה דאהני ע"כ נוכל לומר דגם השג"א אית ליה זה הכלל וגם נוכל לומר דהשג"א אית ליה כשיטת הרמב"ם דפ"א מהל' שופר ה"ג דבתקיעת שופר איכא הנאת הגוף לבד המצוה ודעת הרמב"ם הובא בספר שעה"מ הלכות לולב ה"ז א"כ לפ"ז לא נוכל לומר דהא דקאמר ר"י במס' ר"ה דף כ"ח דאם תקע בשופר של שלמים לא יצא הוא משום דאעל"מ כיון דלפי שיטת הרמב"ם הנ"ל דבתקיעת שופר איכא הנאת הגוף. א"כ לא יתוקן האיסור בזה דאי אמרינן דל"מ דאף אי אמרינן לא מהני ולא יצא מ"מ לא יתוקן האיסור בזה דתקע דהרי מ"מ נהנה גופו מן ההקדש ומעל א"כ הכא אף רבא מודה דאהני וא"כ ליכא למימר דטעמא דר"י דלא יצא משום דאעל"מ וא"כ ע"כ טעמא דר"י דלא יצא הוא משום מצוה הבב"ע ושפיר הביא הש"א טעמא דלא יצא הוא משום מצוה הבב"ע והתוס' בב"ק דף ס"ז שכתבו דר"י לית ליה הא דמצוה הבב"ע א"כ ע"כ ס"ל להתוס' דטעמא דלא יצא הוא משום דא"ע ל"מ הוא משום דאזלי לשיטתייהו דלא ס"ל סברת המפרשים הנ"ל דהיכא דלא יתוקן האיסור אזי גם רבא מודה דאהני כמו שכתבו הגרע"א ז"ל תשובה קכ"ט ראיה מדברי התוס' דמס' תמורה דף ה' ע"ב ד"ה אמר רבא שהקשו מצורם אוזן בכור ליתסר והרי שם לא יתוקן האיסור בזה דאי אמרינן דל"מ אלא ע"כ דס"ל להתוס' דאף היכא דלא יתוקן האיסור נמי אמר רבא דלא מהני א"כ שפיר נוכל לומר לפי שיטת התוס' דטעמא דלא יצא הוא משום דאי עביד לא מהני משא"כ להשג"א הנ"ל: