אמרי שמואל א קט

דאף להוציא מן המוחזק נמי מהני טענת אייתי ראיה אימת מטא שטרא לידך א"כ לפי"ז הדרא קושית הפלפולא חריפתא הנ"ל על מקומה במה שהקשה דמאי קושית הגמ' גבי שובר וליחוש דלמה כתבה לתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואתיא למיטרף לקוחות שלא כדין והקשה ע"ז הפ"ח הנ"ל הא לא אייתי למיטרף לקוחות דהלקוחות יטענו אייתי ראיה אימת מטא שובר לידך ומה שתירצתי שבטענתי אייתי ראיה לא מהני להוציא מהבעל המוחזק הא ליתא כמו שביארתי לעיל

ונלפע"ד לישב קושית הפ"ח באופן אחר היינו משום דבכ"מ דאמרינן דהיכא דנפל השטר ומצאן אסקי לקוחות אדעתם למיטען אייתי ראיה היינו משום דכיון דנפל השטר ואתרע בנפילה אימור לא נתנו בזמנו וכתבוהו בניסן ונתנוהו בתשרי אך זהו דווקא בכ"מ שמזמן הנפילה עד שעת הגביה ליכא זמן מרובה היינו כדרך כל החובות שבאים לידי גביה אחר שנה או שתי שנים ובעת שבאים לגבות אזי זוכרים הלקוחות שזה השטר אתרע בנפילה משום הכי אסקי אדעתייהו למיטען אייתי ראיה אימת מטא שטרא לידך משא"כ בנ"ד במציאת השובר שעל הכתובה שמיירי שמכרה הכתובה בטובת הנאה היינו שאם תמות האשה יגבה הלוקח הכתובה שהיא יכולה לחיות עד עשרים שנה ובעת שיתבע הלוקח את הכתובה או אולי שיתבע בנו של הלוקח את הכתובה ובזמן רב כזה אז יהיה כבר נשכח שהשובר שביד הבעל אתרע בנפילה שעי"ז יסיק אדעתיה של הלוקח את הכתובה למיטען אייתי ראיה אימת מטא שובר לידך משו"ה פריך הגמ' שפיר וליחוש שמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלא לה קושית הפלפולא ח' הנ"ל

שם דף כ' בתוס' ד"ה שובר בזמנו טריף ע"ש במהרש"א ז"ל שכתב דהא דכתבו התוס' דעדיו בחתומיו זכין ליה אינו אלא תקנת חכמים הוא רק לרבנן אבל לר"מ הוא מדינא והקשה מהר"מ שיף ע"ז מהגמ' דלעיל בדף י"ג דמוקי שם רק אסי מתני' דמצא שטרי חוב דקסבר ר"מ אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר מיירי בשטרי דלאו הקנאה ומשום חששא שמא כתב ללות בניסן כו' והשתא אי נימא כהמהרש"א ז"ל דלר"מ הוי עבחז"ל מדינא א"כ אף אי מיירי מתני' בשטרי דלאו הקנאה נמי לא יתישב אמאי קסבר ר"מ לא יחזיר והלא ר"מ סובר עבחז"ל מדינא א"כ תו ליכא למיחש לשמא כתב ללות בניסן כו'. ונלפע"ד לישב זאת דהנה התומים כתב דלאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין ליה היכא דאמר לעדים שלא יזכהו ליה משעת חתימה לא זכו ליה משעת חתימה רק דאביי אינו חושש לזה כי היכי דאביי אינו חושש לאיקרי וכתוב ה"נ לא חייש שמא לא זיכהו לו משעת חתימה אבל רב אשי דחייש לאיקרי וכתוב ה"נ חייש שמא לא זיכוהו לו משעת חתימה להכי קאמר ר"א דלר"מ לא יחזיר משום דחייש לאיקרי ואמר היינו שחייש שמא אמר להם שלא יזכוהו ליה משעת חתימה וכן היכא דאמר לעדים תנוהו לידי השטר הובא בפוסקים דלא אמרינן עב"ח זכין לו

שם דף כ"א ת"ש מאימתי כל אדם מותרים בלקט כו' אמרי כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא מייאשי מינייהו והקשה ע"ז הגאון רע"א ז"ל הא איכא עניים קטנים שיש להם חלק בהלקט ולא מהני יאוש שלהם דאין מחילתן מחילה כלל כיון דאין לקטן זכייה מן התורה בכ"מ א"כ גם בהלקט אין להם לעניים קטנים זכייה ואין להם חלק בחלק זה אינו כיון דהתורה זכתה הלקט לעניים א"כ גם עניים קטנים יש להם חלק בהלקט עכ"ל הגרע"א בספרו חידושי רע"א והבאתי בשינוי לשון קצת ולכאורה קשה על הגרע"א אמאי לא הקשה קושיתו לעיל ג"כ כשהקשה הגמ' על אביי ממתני' דמעות מפוזרות הרי אלו שלו הא