אמרי שפר קלצ'קין ג

סימן א

הרמב"ן כתב ליישב פסקי הרי"ף שכתב בסוגיא דכתובות (דף צ"ד) דשני שטרות היוצאין ביום אחד שודא דדייני כשמואל ובסוף גיטין פסק כרב דהלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות ותמהו עליו שהוא היפוך המבואר בסוגיית הש"ס דרב דאמר חולקין סבר כר"מ דעדי חתימה כרתי והילכך שניהם זכו כאחת כיון דלא כתבו שעות ושמואל כר"א דעדי מסירה כרתי והלכך זה שנמסר לו בתחלה קנה ומשום דלא ידעינן למי מסר תחלה עבדינן שודא דדייני וכיון דפסק בשטרות כר"מ הול"ל יחלוקו. ותירץ הרמב"ן שכשאמרו דלר"מ חולקין היינו למאן דס"ל עבחז"ל ושמעי' לשמואל דאמר הכי, הלכך כיון דעדיו בחתומיו זכין לו והרי שתיהן כאילו נחתמו בשעה אחת אפי' מסר וחזר ומסר שניהן קונין משעת חתימה שיהא לשניהם כאחד הלכך אין אדם יכול ליפות כחו של זה מכחו של זה ומאי שודא איכא למימר אבל כיון דאנן לא קיי"ל הכי ולא קני בע"ח עד דמטי שטרא לידיה אפי' לר"מ איכא למיעבד שודא שהרי בשעה שכתב להם לא קנו כלום אלא משעה שמסר להם הוא שקונין והר"ן בפ"ט דגיטין הקשה עמ"ש הרמב"ן דשמעי' לשמואל דאמר עבחז"ל, דהא לא חזינא לשמואל דאמר הכי, דנהי דאמר בב"מ (דף י"ג בסוגיא דמצא שט"ח, ולשמואל דאמר לא חיישי' לפרעון מאי איכא למימר הא ניחא אי ס"ל כרב אסי דאמר בשטר הקנאה מוקי לה למתני' בשטרי דלאו הקנאה אלא אי ס"ל כאביי דאמר עבחז"ל אמאי לא יחזיר, שמואל מוקי לי' למתני' כשאין חייב מודה, אי הכי כי אין בהן אחריות נכסים אמאי יחזיר נהי דלא גבי ממשעבדי מבני חורי מגבי גבי שמואל לטעמיה דאמר אומר היה ר"מ שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא מנכסים משועבדין ולא מנכסים בני חורין, אכתי מצי שמואל סבר דלא קני עד דמטי שטרא לידיה ומיהו להכי אוקי בשאין חייב מודה ולא אוקי בשחייב מודה ובשטרי דלאו אקנייתא משום דבעי לאוקי בכולהו שטרי. ולכאורה תמוה וא סותר למ"ש הר"ן בעצמו פ"ק דגיטין דמוכח דכל שטוען מזויף הוא אין מחזירין על סמך שלא יגבה אלא בקיום השטר מדפריך כי אין בהן אחריות נכסים אמאי יחזיר הא אין חייב מודה ופרש"י שטוען מזוייף הוא דהתם אמרינן וליהדר ללוה לצור על פי צלוחיתו של לוה ומהדרינן ליה הא קאמר להד"מ אלמא באומר מזוייף הוא עסקינן ואפ"ה קשיא לן אמאי יחזיר אלמא אין מחזירין על סמך שלא יגבה אלא בקיום השטר, ודחה הר"ן זה די"ל דאנן הכי קאמרינן ליחוש דלמא כתב ללות ולא לוה הוא ולא מטא לידיה דמלוה כלל הלכך אפי' מקיים ליה גבי שלא כדין ואע"ג דאיהו לא טעין הכי אלא אומר מזוייף הוא מלתא דלא רמיא עליה הוא ומתוך שהוא יודע שלא לוה אמר ולאו אדעתיה, והשתא קשה היכי מצינן לומר דמוקי אף בשטרי אקנייתא, דהא בזה ליכא חשש דכתב ללות ולא לוה. ולשמואל מוכח דשטר הקנאה לא בעי שיהא מטא לידיה, ומצאתי להגאון רע"א במערכה י"ד שהניח זה בתמיה

ויתכן ליישב זה. דבלשון הר"ן מבואר דכל קושייתו הוי בהא דפריך הש"ס כי אין בהן אחריות נכסים אמאי יחזיר,, ולא קשיא ליה להר"ן על גוף המשנה דיש בהן אחריות נכסים לא יחזיר דמ"ט לא יחזיר כיון שלא יגבה אלא בקיום השטר, וכן מאי טעמא דחכמים דגם כשאין בהן אחריות נכסים לא יחזיר משום דאחריות ט"ס, ומוכת מזה דלא קשיא ליה להר"ן במקום שגובה ממשועבדין, ומשום דגם אם יקיים יש לחוש לזיוף וכסברת התוס' דכיון דאתרע בנפילה איכא למיחש אפי' אם יבאו ויכירו החתימות כי שמא זייף ודימה החתימות עד שדומה החתימה לחתימת העדים לגמרי, ולא קשיא ליה אלא הא דפריך הש"ס דכי אין בהן אחריות נכסים אמאי יחזיר ודס"ל להש"ס דגם כשאינו גובה אלא מבנ"ח לא יחזיר מטעם חשש מזויף הגם שלא יגבה אלא בקיום השטר והגם דהר"נ כתב זה עלה דאמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק יחזיר לבעלים דאי איתא דחיישי' למזוייף אמאי יחזיר כיון שאין מחזירין על סמך שלא יגבה אלא בקיום השטר, וע"כ דל"ח למזוייף אלא כשהלוה טוען ברי שהוא מזוייף ולא בלקוחות ויתומים דטעני שמא, מ"מ אינו מוכיח מהא דלא יחזיר ביש בהן אחריות נכסים, משום די"ל דמש"ה שטר הקנאה יחזיר לבעלים כיון דליתיה ללוה, מש"ה מחזירין על סמך שלא יגבה אלא בקיום השטר, והתם שהלוה טוען מזוייף לא יחזיר כדי שלא יגבה ממשעבדי דכיון דנפל ואיתרע טענינן ליתמי ולקוחות שלא יגבה אפי' בקיום השטר דשמא דימה וזייף עד שאין הזיוף ניכר גם להעדים, ומש"ה מוכיח הר"ן דוקא מפרכת הש"ס דמוכח מזה דגם כדגבי רק מבנ"ח ג"כ לא יחזיר, וס"ל להר"ן דפשיטא דמהני קיום לענין שיגבה מבנ"ח, וכמ"ש התוס' דמהלוה עצמו גובה ע"י קיום, ואין סברא לומר שלא יועיל הקיום, והדר מוכח דאין מחזירין על סמך שלא יגבה אלא בקיום השטר, וא"כ מוכח מהא דמוצא שטר הקנאה יחזיר דל"ח למזוייף אלא כשהלוה טוען כן, והשתא שפיר ניחא מ"ש הר"ן פ"ט דגיטין דשמואל לא אוקי בחייב מודה משום דבעי לאוקי בכלהו שטרי בין באקנייתא בין בשטרי דלאו אקנייתא, והא דאם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר הוי ג"כ בכלהו שטרי משום שטוען מזוייף דכיון דנפל ואתרע שטרא טענינן ללקוחות שלא יגבה אפי' בקיום השטר, וכן הא דחכ"א דבין כך וכך לא יחזיר מפני שב"ד נפרעין מהן הוי כדאמר שמואל מ"ט דרבנן סברי אחריות ט"ס הוא [ויתיישב בזה קושיית התוס' מנליה דלרבנן אין בו אחריות גבי ממשעבדי] והא דפריך הש"ס דכי אין בהן אחריות נכסים אמאי יחזיר, הגם דלא קשה מטעם חשש זיוף כיון שלא יגבה אלא בקיום השטר, פריך הש"ס דכיון דמוקי שמואל למתני' בכלהו שטרי בין באקנייתא ודלאו אקנייתא יקשה למה יחזיר בשטרי דלאו אקנייתא דניחוש דלמא כתב ללות ולא לוה וכמ"ש הר"נ וא"ש

ב) ובדברי הרמב"ן שם שכתב דדוקא לשמואל דסבר עבחז"ל דממילא דינא דחלוקה עדיפא מוכח דסבר כר"א דע"מ כרתי וכיון דע"ח אין כורתין ביניהן לשעות הו"ל כשטר שאין עליו עדים דע"מ כורתים בו ומי שנמסר לו תחלה קנה ומסתמא שניהן נמסרו ביומן מאי אמרת שמא לשניהם מסר כאחד דינא דשודא עדיפא יע"ש בס' הזכות. תמה הגרע"א שם מנליה להרמב"ן לומר דגם לר"א עבחז"ל ודאלו נמסרו למחר היו זוכין למפרע שניהם כאחד מסוף היום, ודדוקא בנמסרו ביומן כיון דאין הע"ח כורתין לשעתן הוי כאילו אין עליו עדים. דאמאי לא ניחא ליה להרמב"ן לחלק דדוקא אליבא דר"מ דע"ח כרתי ס"ל לשמואל דאמרי' נמי עבחז"ל, ודממילא מדס"ל לר"מ דמצא שט"ח לא יחזיר ע"כ דמיירי באין חייב מודה, והוליד מזה דאומר הי' ר"מ שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה גם מבני חורין ולעולם אליבא דר"א דע"מ כרתי שפיר י"ל דלא אמרי' עבחז"ל. ומה שתירץ הגרע"א שם, דכיון דהרמב"ן אזיל ונחית ליישב דברי הרי"ף, ושיטת הרי"ף הוא דגם לר"א כל היכא דאיכא ע"ח לא בעינן ע"מ, והא דקאמר ע"מ כרתי היינו דע"מ נמי כרתי, ממילא גם לר"א שייך עבחז"ל כמו לר"מ דהא גם ע"ח כרתי. לענ"ד אין זה מספיק בישוב ד' הרמב"ן, דגם אי ס"ל דאי לר"א אף ע"מ כרתי הוי לר"א דין ע"ח כמו לר"מ, אכתי קשה מ"ש הרמב"ן בס' הזכות בד"ה כתוב בהלכות ומהא נמי שמעי' דלא בעינן ע"מ היכא דאיכא ע"ח, וז"ל עוד ראיה לדבר מדאשכחן לשמואל דסבר עבחז"ל אלמא ע"ח כרתי, דאי ודאי ע"מ לבד כורתין, חתימה אינה עושה כלום ולא נהגו בה אלא כדי לסמוך על חזקתן שבע"מ נתן ושמעינן ליה הכא דאמר הלכה כר"א אף בשטרות אלא ש"מ דר"א נמי מודה בע"ח הלכך